היינות הלבנים של עמק הלואר
עמק הלואר הוא אזור גיאוגרפי המתפרש על גבי 250 ק”מ ממזרח למערב, לאורכו של נהר הלואר עד שפכו באוקיינוס האטלנטי. האזור מלא בשטחי מרעה ירוקים ורחבים ולאורכו ניתן למצוא לא פחות מ-300 טירות. אולם לא רק היסטוריה קיימת בעמק, כי אם כמה מהיינות הגדולים של צרפת ושל העולם בכלל. האקלים הקר של העמק מבטיח חומציות המתאזנת באופן מושלם עם ריכוז טעמי הפרי, בכל סגנון וסגנון – מיינות יבשים ועד ליינות מתוקים. לכולם אותם המאפיינים: רעננות, עידון וידידותיות לאוכל. לאזור שני זני ענבים לבנים עיקריים: סוביניון בלאן ושנין בלאן. בין האפלסיונים החשובים בלואר ניתן למצוא את סנסר ופואי פומה Sancerre and Pouilly-Fumé בהם מייצרים את הסוביניון בלאן המדהים של הלואר. יינות שנין בלאן נפלאים מגיעים מאפלסיון וורה Vouvray, סבנייה Savennières וסומור Saumur. האזור מייצר גם יינות אדומים נפלאים, בעיקר מענבי קברנה פרנק, שבהם לא נעסוק כאן.

Anjou- Saumur
אזור סומור נטוע במרכז הלואר. חלקו הארי נטוע שנין בלאן עם דגש על יינות מבעבעים וכן יינות לבנים יבשים. ליין קינוח יש מוניטין מעולה בהרבה מיקבי אנג'ו. כולם עשויים שנין בלאן ונגועים ב "ריקבון אצילי". שלא תתבלבלו, זה ריקבון מהסוג הטוב המעניק גוון עשיר וארומות של אגוזים ודבש. תענוג.
Nicolas Joly
ניקולה ג'ולי הוא מעין דמות אלוהית בעולם הביודינמיקה והיין הטבעי. עם סיום לימודיו באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ניקולה עבד בחברת הברוקרים גי. פי. מורגן כבנקאי השקעות בניו יורק. למרות תפקידו הבכיר ותיגמול כלכלי נדיב, בחר ניקולה לחזור הביתה לאחוזה המשפחתית שלו Savennières בעמק הלואר בתקווה להיות יינן. הוא ידע אינטואיטיבית שהאחוזה מיוחדת במינה, אבל באותה תקופה היינות שייצרה לא בטאו מיוחדות זו.
עם חזרתו, ביקר את ניקולא פקיד מלשכת החקלאות. "הוא אמר לי שאמא שלי ניהלה את האחוזה היטב, אבל בצורה מיושנת, ועכשיו הגיע הזמן לקצת מודרניות. הוא אמר שאם אתחיל להשתמש בקוטלי עשבים, אחסוך כסף רב". ג'ולי קיבל את עצתו, אך התחרט במהירות. "תוך שנתיים הבנתי שצבע הקרקע משתנה; חרקים כבר לא היו שם". ג'ולי דימה את מצב הכרמים שטופלו בקוטל העשבים לחורף תמידי, נטול חיים גם בקיץ. איכשהו, הגורל התערב. ג'ולי נתקל בספר על ביודינמיקה. "לא נמשכתי לתנועה הירוקה, אבל הספר הזה ריתק אותי, והיה לי רעיון מטורף לנסות ליישם את הקונספט הזה". כתוצאה מכך, ניקולה ג'ולי מעבד את אחוזתו באופן ביודינמי מאז תחילת שנות ה-80, ורבים זוקפים לזכותו את הפופולריות של התנועה בעולם היין.
על ההבדלים בין ביודינמיקה לאורגניקה אומר ניקולה: "'בביודינמיה אנחנו מחברים את הגפן לתדרים שהיא צריכה – כמו לכוון רדיו, אנחנו מכוונים את הצמח לתדרים שמביאים לו חיים. האורגני מאפשר לטבע לעשות את עבודתו; ביודינמיה מאפשרת לו לעשות את עבודתו עוד יותר. זה פשוט מאוד".
הפילוסופיות הביודינמיות של ניקולה ג'ולי מתבטאת גם בייננות שלו. "ככל שתסייעו לגפן לעשות את עבודתה, באמצעות אדמה חיה, בחירת גפן נכונה והימנעות מטיפולים רעילים, כך תהיה יותר הרמוניה. אם היין תופס היטב את ההרמוניה הזו, אין לך מה לעשות במרתף: פוטנציאלית הכל כבר שם". הוא בוחר להשתמש בשמרים טבעיים, במקום תרביות שמרים: "שימוש מחדש בשמרים הוא אבסורד. אם היית טיפש מספיק כדי להרוג את השמרים הטבעיים שלך, איבדת משהו מאותה שנה". מלבד ערבוב השמרים ביין (batonage) וסינון גס, ניקולה ווירג'יני לא מתערבים ביצירת היין כלל. עקב אמונתו הביודינמית, ג'ולי מסתייג מהתווית "יינן" עד כדי כך שבכרטיס הביקור שלו כתוב "ניקולה ז'ולי, עוזר טבע ולא יינן".
שיטותיו של ג'ולי אינן הגורם היחיד התורם לגאונות יינותיו. הכרם עצמו מיוחד. Coulée de Serrant (הכרם היחיד AOC) הוא כרם בן 900 שנה שניטע על ידי נזירים ציסטרסיאניים ותמיד גדלו בו גפנים. כרם 7 דונם זה הוא מונופול של אחוזת משפחת ג'ולי ומייצרים ממנו שלושה יינות גדולים, כולם 100% שנין בלאן.
וירג'יני ג'ולי, בתו של ניקולה הצטרפה לאביה בשנת 2022.

Clos de la Bergerie 2013
באף עולים גלים של בשומת של פירות אקזוטיים, תפוז ותבלינים לכדי מורכבות. עוצמתי ומרוכז. בעל סיומת ארוכה. עשוי מ-20% ענבים הנגועים בבוטריטיס ולכן יש בו סוכר שיורי למרות הגדרתו כיין יבש. יינות אלו דורשים התיישנות ממושכת לפני שניתן ליהנות מהם. אני נתתי ציון של 93. RP 93
Clos de la Coulée de Serrant 2021
כל כך צעיר וכבר כל כך מורכב. שלל ריחות של עשן, תבלינים ופרחים. בעל גוף בינוני עד מלא, עוצמתי ומרוכז. אני נתתי ציון של 94. RP 94, WS 91
Clos de la Coulée de Serrant 2018
באף עולים גלי ניחוחות רבים ומגוונים היוצרים עושר ומורכבות רבה. בטעם מורגש הבוטריטיס, מליחות ופרי שופע, מרוכז ונדיב. מהיינות הלבנים הטובים ביותר שטעמתי. הענבים נבצרו בחמישה סבבים, כדי להגיע להבשלה אופטימלית וכוללים 8% בוטריטיס נתתי ציון של 95-96. RP 96, WS 95
DOMAINE DES BAUMARD
אבות אבותיה של משפחת באומר מעבדת את הכרמים החל מהמאה ה-16. המהפכה המודרנית ביקב קשורה לז'אן באומארד, בוגר מדעים, המייסד האמיתי של אחוזת היין הנוכחית. לאחר שהוכשר כיינולוג בדיז'ון ובבורדו, החל להרחיב את הכרם על ידי רכישת כרמים באפלאסיונים היוקרתיים של אנז'ו. באימוץ פרקטיקות של גידול גפנים שבשנות ה-50 של המאה ה-20 היו מתקדמות להפליא – כגון נטיעות בצפיפות גבוהה וצורות מוקדמות של ניהול מחלות, שקדמו לתנועת גידול הגפנים בת הקיימא. רוחו החדשנית של ז'אן באומארד הובילה גם לאימוץ מוקדם של פקקי בורג, סטייה קיצונית מפרקטיקות הביקבוק הנורמטיביות של תקופתו, וסימנה מחויבות לשימור היין ולעקביות איכותו.
מאז שנות ה-90 עבר הפיקוח על האחוזה לבנו של ז'אן, פלורנט, שהמשיך לבנות על אתוס ניהול הכרמים החדשני והבר-קיימא של אביו. פלורנט דוגל במיצוי עדין וסחיטת האשכולות שלמים. התוצאה היא יינות קרמיים, פנוליים שיכולים להתיישן היטב.

Clos de Sainte Catherine 2013
מורכבות מסויימת, תפוח, מלון ואפרסק. מתיקות בינונית. גוף מלא. עדיין חי ובועט. אני נתתי 94. WS 92
Quarts de Chaume 2015
הניחוחות עדיין סגורים. הרבה עוצמה ואלגנטיות. תפוח, מנגו ואפרסק. ממלא את הפה במתיקות הדוניסטית. סיומת ארוכה. אני נתתי 94-95 WS 98
Quarts de Chaume 2010
ניחוחות עוצמתיים של פריחה. גוף מלא. יין נפלא. סיומת ארוכה להפליא. אני נתתי 93. WS 96
Quarts de Chaume 2007
האף סגור. עוצמתי מאוד. מנגו ופפאייה. סיומת ארוכה. אני נתתי 94, WS 93
Domaine Belargus
"זוהי אחת התגליות החדשות מהמרהיבות ביותר בהיסטוריה של המגזין והוא הופך את הלואר, במיוחד ואת היובל שלו, לאיו, לאחד הטרויארים המרתקים ביותר באזור אנז'ו. דומיין בלארגוס הוא השם שייכנס בקרוב לרשימות היין הטובות בעולם"
ציטוט מתוך מגזין היין המפורסם The Wine Advocate
הכורמים המהפכנים של אנז'ו- סמו (Anjou-Saumur)
ייננים צעירים רבים רכשו כרמים בעשור האחרון באזור הלואר. הם הגיעו לרוב ממקצועות שונים לחלוטין, בין אם הם מהנדסים או כימאים. לכולם הייתה תשוקה עצומה ליין ולעשיית יין ולעבודה עם הידיים ועם הטבע. למקצועם החדש, הם בחרו בעמק הלואר. הקרבה לפריז, בו גרה המשפחה פיתתה אותם. אבל מעל הכל, עמק הלואר הוא נוף יפהפה. סצנת היין בו דינמית ביותר ולעתים אנרכיסטית וזה מה שמשך את המתיישבים החדשים הללו. הם לא מרגישים בהכרח בצורך לדבוק במסורות, הכל אפשרי, הם מרגישים חופשיים לייצר יינות אותנטיים, שמחויבים לכלום, אלא רק לטרואר שלהם. הם ממוצבים רחוק מעמדת המוצא הרשמית של המערכת, שדבקה בחקלאות קונבנציונלית, אולם לא מסכימה לניסויים בעשיית יין.
סיפורו של איוואן (Ivan Massonnat) מיקב בלארגו
איוואן לא טעם יין לפני גיל 20, אם כי גדל באזור חקלאי מוקף בכרמים ואביו היה כורם. הוא זוכר כילד את ריחות מרתף היין ואת חדוות הבציר המשפחתי. בשנות ה-20 המוקדמות שלו, יין הפך להיות תשוקה עבורו. הוא רצה ללמוד כל הניתן על ייננות ולצורך כך הוא הלך ללמוד אצל סוחרי יין בערים הגדולות פריז ולונדון ולא לכורמים. מכיוון שעיסוקו בתחום הפיננסים היה מתגמל, היו לו אמצעים להתחיל ולממש את חלומו להיות כורם ויינן. לפני כמה שנים הוא רכש בית באזור שינו שבלואר, כיוון שהמקום יפה והוא קרוב לפריז, שם עבד. בהדרגה הוא וזוגתו התאהבו באזור, באוכל הטוב, ביין והטירות. עם הזמן, השורשים של המשפחה העמיקו בקרקע והתרבות של הלואר. אף כי אהב את עבודתו בפריז, הוא לא יכול היה להתעלם מתשוקתו הרבה ליין והחליט לממש את החלום. הבעייה בצרפת היא שרכישת כרם איכותי זו כמעט משימה בלתי אפשרית. אם הכורם החליט למכור, הקונה יהיה קודם כל בן משפחה, ואם אין בן משפחה שמעוניין, העדיפות הבאה תהיה לשכן ואם לא, אז לבן הכפר, אבל ודאי שלא לזר שמגיע מפריז. האזור היחיד בו ניתן היה לרכוש קרקעות איכותיות היה אזור האנז'ו השחור, אשר היה בו מלאי קרקעות גדול למכירה. האזור התמקד בעבר ביינות קינוח, אשר אבדו את זוהרם בעשרים השנה האחרונות. מלבד יינות מתוקים, האזור הפיק יינות שנין יבשים פשוטים שיוצרו מכרמים שהניבו כמויות גדולות של ענבים באיכות נמוכה והציבור מאס גם בהם. הדבר החל להשתנות בשנות ה-80, כאשר ייננים חלוצים הבינו שיש באזור פוטנציאל ליין איכותי. במשך שנתיים איוואן היה מדלג כל סוף שבוע מפריז לאנז'ו, רואה עשרות קרקעות למכירה ונאלץ "לנשק הרבה צפרדעים מכוערות" כדבריו. בוקר מושלג אחד, הוא הוזמן על ידי ג'ו פיטון, אחד מחלוצי היין האיכותי באנז'ו, להסתכל על כרם בשם Quarts-de-Chaume. בדרך לפגישה, איוואן קילל בליבו על שהסכים למפגש מקפיא זה, בשעה שהיה אמור כבר להיות על הרכבת המהירה לפריז, לסוף שבוע חמים עם משפחתו. אולם עם הגיעו לכרם, הוא הרגיש כאילו היכה אותו ברק. הוא הבין שזהו זה, הוא לא ממשיך עוד בחיפושיו, זה הכרם שהוא קונה. ג'ו, המוכר, עמד לצאת לגמלאות והיה חשוב לו למכור את הכרם לאדם שימשיך את חלומו. Quarts-de-Chaume עלה לאיוואן פי 10 מאשר כל כרם שהוצע לו בסביבה, אולם כיום היין המיוצר מחלקה זו הוא היין הטוב ביותר של היקב. בעבר, על ראש הגבעה היה מנזר שהכרם היה בבעלותו. החוכרים, היו צריכים לשלם למנזר דמי חכירה של רבע מהיין הטוב ביותר שיוצר בשטח החכור. המקור של שם הכרם Quarts-de-Chaume הוא באותו רבע איכותי ששולם כמס למנזר מכל הכרמים שבאיזור Chaume. איוואן שכר צוות צעיר ונלהב שעובד עד היום ביקב. היקב עדיין צעיר ועשה בסה"כ 5 בצירים, אולם כבר הבציר הראשון היה הצלחה מסחררת שמשכה את עיניהם של חובבי יין ומומחים מרחבי העולם. אמנם היקב מתמקד ביינות יבשים, אך איוואן עדיין מאמין ביינות קינוח, למרות שהציבור פחות רוכש אותם עקב תעמולה בריאותית. לטענתו, כאשר אנשים טועמים בטעימה עיוורת יין יבש ויין חצי יבש, הם תמיד יעדיפו את המתוק יותר. הוא מאמין כי בטווח הארוך, המטוטלת תעבור צד ויינות קינוח יחזרו לאופנה. מכיוון שהוא בונה את היקב שלו מאה שנה קדימה, הוא בחר להמשיך לייצר גם יינות קינוח. כאשר דעת הציבור תשתנה, הוא ימצא את עצמו במרכז הבמה, גם אם הדבר יתרחש עוד עשרות שנה.

VOUVRAY
יש הטוענים כי יינות השנין בלאן של ווריי הינם היינות הגדולים ביותר בלואר. היינות מתיישנים שנים ארוכות ובבצירים גדולים אף עשורים. חלק מהיינות הם יבשים, חלקם יבשים עם נגיעה של מתיקות, חלקם חצי יבשים או חצי מתוקים.
Champalou Vouvray
סיפור משפחתי
קתרין שמפלו מספרת שההתחלה היתה קשה עבורם. היא אמנם הדור השנים עשר במשפחתה לייננים, אולם התפיסה המסורתית היא שעם מות ההורים, האחוזה עוברת לבנים וקתרין נשארה ללא כרם. לכן דידייה, בעלה והיא רכשו כרם והקימו את היקב בשנת 1984. לאחר שבקבקו את הבציר הראשון, היינות לא נמכרו, כיוון שהיקב היה לא ידוע. קתרין יצאה לפריז עם כמה ארגזים, עברה מבר לבר והציעה לבעלים לטעום את היין. כך הכל התחיל. עם השנים, לאחר שהיקב התבסס, סלין, הבת למדה ייננות באזור קוניאק ואח"כ יצאה להשתלמות ביקבים ברחבי העולם. לאחר מספר שנים בהן היא רעתה בשדות זרים, היא התקשרה להוריה ואמרה: "עכשיו אני יודעת איזה יין אני לא רוצה לעשות" והצטרפה ליקב המשפחתי. כבר 16 שנה הבת והוריה עובדים ביחד בהרמוניה ביקב, כאשר סלין היא הייננית. אם היא צריכה עצה, היא מתייעצת עמם, אולם יש לה את דרכה. מאז ילדותה היא תמיד ידעה מה היא רוצה, מספרת קתרין. בכך היא דומה לאביה, הוא לא מדבר הרבה, אבל כאשר הוא רוצה משהו, הוא אומר זאת ועושה זאת. לא תמיד הטעמים במשפחה מתלכדים, למשל סלין אוהבת יינות יבשים בעוד שקתרין מעדיפה יינות חצי יבשים ומתוקים. אולי מכיוון שאני יותר רכה ומתקתקה, מתבדחת קתרין. קתרין אוהבת לחיות באזור, אשר מתאפיין בתחושת קהילה ומשפחתיות. אולי זו גם הסיבה שסלין חזרה לחיות כאן את חייה עם משפחתה.

Vouvray 2022
ניחוח פרחים. עגול ואלגנטי. מעט סוכר שיורי. נתתי ציון 92
Vouvray Le Portail 2020
מורכבות מה. 18 חודשים בחביות. בהחלט לא קלאסי בשיטת ההכנה. ריחות חבושים ובריוש קלוי. גוף בינוני, מאוזן והרמוני. סיומת נאה. נתתי ציון 93
Vouvray Les Fondraux 2022
מורכבות מה. חסר חומציות מאזנת. סיומת נאה. חצי יבש. נתתי ציון 93
Vouvray Trie de Vendange 2003
סגנון בציר מאוחר. טעמי מנגו ותאנה. סמיך ובעל גוף מלא, אולם מלא חיים. סיומת ארוכה. נתתי ציון 94. WS 93

SANCERRE
זהו אולי איזור היין המפורסם ביותר בלואר ליינות סוביניון בלאן. סנסר נמצא בקצה המזרחי של העמק, כאן הסוביניון בלאן רענן, ירוק, הדרי, לימוני ומינרלי. אם שאבלי זה השרדונה הנחשק כרגע בעולם, אז סנסר זה ללא ספק שם נרדף לסובניון בלאן הכי מבוקש, ובסגנון אלגנטי וקריספי.
POUILLY
אזור פויי ממוקם בגדה הימנית של הנהר, כאשר בגדה השמאלית ממוקם סנסר. את יינות חבל פויי הלבנים מפיקים באופן מסורתי בעיקר מסוביניון בלאן. תשכחו מארומות טרופיות של גויאבה או פסיפלורה, שנפוצות בסוביניון בלאן "עולם חדש" כדוגמת ניו זילנד. אנחנו בחלק המזרחי של הלואר, באזורים Pouilly-Fumé ו-Sancerre שהם בנצ'מרק עולמי לזן זה. כאן תמצאו ביין שלכם ארומות של תפוח ירוק, עשבוניות מינרליות של אבן צור שלפעמים מרגישה ממש מעושנת. בעלי היקבים מיישנים את היינות כמה שנים במרתפים לפני השיווק כדי לחדד את טעמי היינות שגם מעצימה את ארומות התבלינים שבהם.
בעוד שלסנסר יש בדרך כלל גוף רזה וחומציות תוססת, פויי פומה, לעומת זאת, מתהדר בגוף בינוני, עם טעמים הנוטים לפרחוניים או מעושנים. הסיבה העיקרית להבדל בטעמים היא האדמה. באזור סנסר היא מתאפיינת באבן גיר, אשר אחראית לטעמים המינרליים שביין. האדמה בפויי פומה מתאפיינת באבן צור, אשר אוגרת חום, גורמת להבשלה מהירה של הענבים ואחראית לטעמים מעושנים מעט.
Michel Redde, Pouilly Fume
משפחת רד היא משפחה של ייננים באזור זה כבר 13 דורות והם בין היקבים המוערכים ביותר בלואר ואחד היצרנים המובילים מבחינת איכות. כיום מנהלים את הכרם והיקב שני האחים לבית רד, סבסטיאן ורומיין ((SEBASTIAN AND ROMAIN. סבסטיאן אחראי על הייננות ואחיו- על הכורמות. עם זאת, החלטות חשובות מתקבלות ביחד. התוויות עוצבו ע"י הסבא, מישל, אשר היה גם אמן.
כפתור ופרח מייבא את היינות שלהם CAFTORYS

הכרם מתאפיין בשלושה סוגי קרקע: אבן גיר, ממנה מגיעים המינרליות והמליחות SALINITY. אבן הצור נותנת טעמי תבלון ועישון. הגוף והעושר מגיעים מאבן קימרידג'אן (KIMMERIDGIAN) אבן גיר עם מאובנים. הכרם נראית כשדה טרשים אחד גדול. ב-2021, כאשר הכשירו כרם חדש, נתקלו בסלע ענק של צור. הוא היה כל כך גדול (50-60 טון) שנאלצו לפוצץ אותו בדינמיט.

LA MOYNERIE POUILLY -FUME 2019
ריחות מתפרצים של פריחה והדרים. משמש ופרי אקזוטי, מינרליות בגוף בינוני. סיומת ארוכה. נתתי ציון של 94, WS 90
LE CHAMPS DES BILLON BLANC FUME DE POUILLY 2020
סיומת ארוכה. מיושן בחביות עץ. נתתי ציון של 94-93
LES BOIS DE SAINT-ANDELAIN BLANC FUME DE POUILLY 2020
מורכב. ריחות מעושנים, אבן צור, עם אשכולית, דבש ושזיף. עדיין צעיר ודורש 4-5 שנות יישון לפחות. נתתי ציון של 94.
MAJORUM POUILLY-FUME 2020
אף מורכב. בפה טעמי אשכולית. עוצמתי. סיומת ארוכה ומרתקת. שילוב של שני סוגי קרקע: צור וחרס. גפנים בגיל 50 שנה. סדרת הדגל של היקב, אשר מבוקבקת רק בשנות בציר מעולות. נתתי ציון של 94. 350 ₪ בישראל.
אבל מה עושים בעמק חוץ מאשר טעימות יין?
לא רק יין קיים בעמק, כי אם המון אפשרויות שונות לבילוי: רכיבת אופניים, טיולים רגליים בנופי טבע פסטורליים ושלווים, סיורים מודרכים בליווי מקומיים, ריחוף בבלון פורח מעל טירות הלואר היפהפיות והמרשימות שבאים יד ביד עם תרבות קולינרית עשירה ומטבח צרפתי מעולה.
אם אתם מחפשים מקום מרכזי להיות בו בעמק הלואר ולצאת ממנו לטיולי כוכב כדאי לכם לשקול את העיר טור כיוון שהיא עיר שיחסית קל להגיע אליה וקל לצאת ממנה לרוב המקומות בעמק הלואר. בעיר העתיקה של טור יש מבנים קלאסיים רבים, שמרוכזים בעיקר מסביב לכיכר המרכזית היפה המלאה בבתי קפה ומסעדות.
בעיר בלואה (Blois) נפתח לאחרונה מלון בוטיק מקסים ברמת חמישה כוכבים Relais & Chateaux בשם פרח הלואר (Fleur de Loir). זהו מלון חמישה כוכבים חדש ובו מסעדה שכבר זכתה בשני כוכבי מישלן. במלון, שממוקם במבנה בית חולים מהמאה ה–17 ומשקיף אל נהר הלואר, פועלות שתי מסעדות, בר מאפים, חנות, ספא ו–44 חדרים וסוויטות.
טירות העמק
בתחילת המאה ה-14, במהלך מלחמת מאה השנים, נסוג המלך שארל השביעי ללואר לאחר שהאנגלים השתלטו על פריז, וחצר המלכות הצרפתית נשארה בעמק במשך המאתיים שנה הבאות. עם האקלים המתון, הציד הטוב והמרחק הבריא מפריז (לא רחוק מדי, לא קרוב מדי) הלואר הפך לאופנתי בקרב העשירים והאצולה הפריזאית. כאשר המלחמה הארוכה נגמרה ולאחריה הגיעו שלום ושגשוג, הטירות המבוצרות של האזור הוחלפו בארמונות תענוגות, כאשר במאה ה-15 הטירות הפכו להיות מפגן עושר ושחצנות של מלכי צרפת ושל אציליה. במהפכה הצרפתית, כשמלך צרפת נאלץ להיפרד מכתרו ומראשו, חלק מהטירות נבזז ונחרב. מתוך כ-300 טירות שהוקמו בעמק הלואר לאורך השנים, רק חלקן שרדו.
עמק המלכים מכנים אותו ולא בכדי, מלכים חיו, נלחמו ונקברו שם, טירותיהם של אצילים מעטרות את כל עמק הלואר ונדמה לפעמים שאי אפשר לזרוק אבן מבלי לפגוע בעוד חומה בצורה. בחלק מהטירות עדיין גרים אצילים, אחרים הפכו למלונות מפוארים ומלוטשים ואחדים למוזיאונים.
הביקור בלואר לרוב ילווה בביקור במספר טירות, איש איש לפי יכולת ספיגת הטירות היומית שלו. ולמרות שכל טירה שונה מהשנייה, לא כדאי להגזים בשאטו-הופינג. שתי טירות, אולי שלוש, הוא המינון היומי המומלץ, כשהמרכזיות הן: שברני (Cheverny) שאמבור (Chambord) וילנדרי Villandry)) ושנונסו (Chenonceau).
טירת שאמבור
טירת שאמבור (Château de Chambord) הטירה הגדולה ביותר בעמק הלואר, נבנתה במאה ה-16 על ידי המלך פרנסואה הראשון בסגנון הרנסנס. הטירה מוקפת בפארק היער הסגור הגדול ביותר באירופה, שמורת ציד שופעת צבאי בר וחזירי בר. היא מכילה כ-440 חדרים, 365 אחי בערה ו-84 גרמי מדרגות אומנותיים ויפים. השמועות מייחסות את עיצובם של גרמי המדרגות לליאונרדו דה וינצ'י, שהתגורר בטירה תקופה מסוימת כאורחו של המלך. ניתן לסייר בטירה ולהתרשם ממנה באופן עצמאי או במסגרת קבוצות סיור מאורגנות.
טירת שברני
טירת שברני (Chateau de Cheverny)נבנתה במאה ה-17 והיא מייצגת באופן נפלא את העיצוב של התקופה, כולל הריהוט התקופתי מהמרשימים בטירות עמק הלואר. שימו לב לחדר האוכל, שעל קירותיו מצוירות עלילותיו של דון קישוט. השטח סביב שימש כאזור ציד. החלק האהוב על מבקרים רבים הוא ההאכלה היומית של 100 כלבי הציד של המרקיז. הארמון נשאר תחת בעלות משפחה אחת כל הזמן, וגאווה משפחתית ניכרת בשימור ללא רבב ובתחושה האינטימית שלו. שברני ניצל מבזיזה במהפכה הצרפתית, שכן הבעלים היו פופולריים, בקרב חקלאי הסביבה העניים. המרקיז ומשפחתו עדיין גרים בטירה.

טירת שנונסו
טירת שנונסו (Chenonceau) ממוקמת ממש בלב נהר שר (Cher). לטירה שני חלקים, על כל אחת מגדות הנהר, וקטע נוסף שבנוי כגשר המחבר ביניהם. המראה יפהפה, במיוחד כשמי הנהר שקטים והמבנה המרהיב משתקף בו כבמראה. בגדה אחת מקיף יער את הטירה ובשנייה נפרשים גנים נפלאים. בלילות מוארים הגנים בתאורה צבעונית המשווה להם קסם מיוחד. המקום שכונה "טירת הנשים", היה הבית – ומקום העבודה – של נשים מפורסמות רבות לאורך מאות שנים. רוב החלטות העיצוביות של הבניין הראשי התקבלו על ידי אשתו של הבעלים המקורי, מכיוון שהוא נסע לעתים קרובות בשירות המלך.
טירת וילנדרי
יפה ככל שתהיה טירת וילנדרי (Chateau de Villandry) איש לא מבקר בה כדי להתרשם מהארכיטקטורה או עיצובה הפנימי, אלא בשל הגנים היפהפיים בסגנון הרנסנס האיטלקי המעוצבים בשלל צורות גיאומטריות. כך למשל גן הירק, שבו מסודרים ירקות בגוונים שונים ושיחי ורדים המעוצבים במלאכת מחשבת לכדי ציורים גיאומטריים מפעימים בדיוקם. ב"גינת האהבה" מסמלות צורותיהן של ארבעת הערוגות את מצבי האהבה השונים: אהבה ענוגה, טרגית, מלאת תשוקה והפכפכה. בנוסף ישנם גינת צמחי תבלין ומרפא ומבוך עשוי שיחים גזומים למשעי, ויער המקיף את כל המתחם. ביער ישנה מרפסת תצפית שממנה ניתן להשקיף על הגנים – אותם ניתן גם לראות ממגדלי הטירה עצמה. מומלץ לבקר באתר באביב ובקיץ, אז הפריחה משתוללת בכל צבעי הקשת.