הסופר טוסקן הראשון היה ססיקאיה. הגפנים התבססו על חוטרים שנלקחו מגפני שאטו לפיט בבורדו. פייר אנטינורי, שהתלהב מהתוצאה, שכנע את דודו שנטע את הגפנים בכרמו להפיק מהן יין. בציר 1968  שווק והפך לאגדה ואף זכה במקום הראשון בתחרות קברנה עולמית ב-1978. סאסיקאיה יוצר באזור החוף של טוסקנה, בולגרי, שלא היה קיים על מפת היין הטוסקנית עד כה. היין הורכב מבלנד של זני ענבים צרפתיים, בעיקר קברנה סוביניון שלא הוכר כלל ע"י הגוף המחוקק, ולכן זכה לדירוג של  Vino Da Tavola– דירוג נמוך ביותר ליין איטלקי. סאסיקאיה הופך לאחד היינות הנחשקים ביותר באיטליה, ואף מתחרה באיכותו ביינות בורדו הגדולים. יותר חשוב מכך – מחירו בשוק מאמיר ו’עוקף בסיבוב’ כמעט כל יין  טוסקני מיוחס אחר.

אמנם ססיקאייה היה הראשון בקרב הסופר טוסקנים, אולם הוא היה פרוייקט "בורדו סטייל". הראשון שזעזע את חוקי הקיאנטי והפך לסמל המרד של טוסקנה היה טינייטלו. בשנת 1970, הבינו ביקב אנטינורי כי עליהם לנקוט צעדים דרסטיים כדי לשפר את איכות הקיאנטי קלאסיקו. הם היו הראשונים שייצרו יין "בסגנון קיאנטי" שהתעלם מתקנות  DOCושיווק ב-1974 את ממסך הסנג'ובזה- קברנה סוביניון שנודע בשם טיניינלו (Tignanello) . יצרנים אחרים הלכו בעקבותיו. היינות היו מורכבים ומצוינים וזכו להכרה ולהצלחה בינלאומית כמעט בין לילה. השם שניתן להם היה ."Super Tuscan" במהרה החלו מחירי יינות הסופר טוסקן לעלות על מחיריהם של כמה מסוגי הקיאנטי הידועים ביותר. במקום לסמוך על פרסומו של אזור קיאנטי, יצרני יין סופר טוסקן ניסו ליצור יין מותגי שיהיה ידוע בזכות עצמו.

קטגורית היין ’סופר טוסקני’ נולדה בתוך התעוררות המודעות לאיכות יין אבסולוטית בתוך גבולות טוסקנה. לדור הצעיר של יצרני היין בטוסקנה היה רק מוטו אחד, לעשות יין טוב ולא חשוב אם הוא ייעשה מענבי סנג'ובזה או זנים בינלאומיים, אם יזכה לתו התקן DOC או לא. אם התקן המקומי לא מאפשר את הפקת היין האיכותי ביותר, אז נייצר אותו בכל זאת ונדרג אותו כיין שולחני.

הסופר טוסקנים הראשונים של דור המייסדים היו יינות בעלי אופי טוסקני מובהק. אם היינות של שנות ה-70 היו כאלה שניסו לשמר את הסנג’ובזה, זן הדגל של קיאנטי קלאסיקו, אז שנות ה-80 היו השנים של הזנים הבינלאומיים ובראשם מרלו. היתה לכך גם סיבה מקצועית גרידא- מומחים העריכו שרק 60-80% מהאדמות בהן נטוע סנג'ובזה אכן מתאימות לזן זה, בעוד שקברנה ומרלו מתאימים באדמות אלו הרבה יותר.

ההצלחה המסחרית של יינות הסופר טוסקן לא הותירה ליינות המסורתיים כל ברירה, היקבים באזור קיאנטי קלאסיקו הבינו שאם לא יגיע שיפור באיכות היין, אז פשוט לא יהיה לו קהל. הופעל לחץ של יצרני קיאנטי קלאסיקו על המחוקק לאפשר להם להשיב מלחמה ביינות הסופר טוסקן באמצעות שיפור באיכות היין. בתחילת שנות ה-90 המחוקק נשבר תחת הלחץ, חוקי ה- DOC וה- DOCG שונו והפכו לסובלניים יותר כלפי יצרנים בעלי זיקה לאיכות. הוקמה קטגוריה חדשה ליינות חתרניים בשם IGT שמטרתה להכיל יינות אזוריים שאינם נענים לחוקי ה- DOC. כמו כן הוקם DOC חדש ליינות בולגרי. לא רק ש DOC בולגרי התיר שימוש בקברנה סוביניון, מרלו ושאר זנים בורדולזיים, הוא אף חייב זאת! הרשויות קיוו שהגמשת הקטגוריות תחזיר את היצרנים הסוררים אל חיקם ואכן כך קרה. היקבים הטוסקניים למדו להפיק יינות IGT משלל זנים מקומיים ומודרניים הקלים לגידול, ובטכניקות מודרניות של עשיית יין להבטיח איכות וכמות סבירים. אפילו עלות הפקת היין היא זולה יותר מאשר הפקת היינות המסורתיים. היום אין כמעט יקב  טוסקני שמכבד את עצמו שלא מחזיק, לצד ה-DOC המסורתי, בארסנל יין IGT כזה או אחר בקטגורית מחיר נוח הפונה לצרכן היין המודרני שאינו מעוניין בסיפורי סבתא של אופי מקומי ומלחמות יצרנים. סאסיקאיה הוא יין DOC ואף יותר מכך, יש לו DOC נפרד משאר בולגרי, עקב הייחודיות שלו.  רבים מסמלי המהפכה האחרים חזרו לחיק ה DOCG- וכך נסגר לו מעגל: מה שהתחיל כאקט מרדני ואידיאליסטי והוביל לשינויים דרסטיים בתפיסת העולם של היינות הטוסקניים חזר למסגרת שהותאמה לצרכיו.

אבל יינות שהיו בחזית הייננות אתמול, הפכו לצפויים ביום שלמחרת. עם השנים, עוד ועוד ייננים החלו למכור יינות שנקראו "סופר טוסקן" כטקטיקת מכירות נבונה, מלווים בתוויות מפוארות ושמות מפוצצים (רצוי שיסתיימו ב"אייה"). העטיפה הפכה להיות חשובה יותר מאיכות היין. כמעט כל יצרן יין בטוסקנה החל ליצור ליין יינות סופר טוסקנים עבור השוק האמריקאי. המותג "סופר טוסקן" החל להשחק. קונים הפסיקו לרכוש יינות אלו כאשר מחירם האמיר מעל $100 לבקבוק וכאשר יותר ויותר יינות סופר טוסקן הפכו להיות גנרים וצפויים בטעמם. עם השנים חובבי יין החלו לחפש יותר זנים מקומיים ויינות מסורתיים. אפילו קיאנטי נמכר כיום טוב יותר מאשר סופר טוסקן. עם זאת, מותגים סופר טוסקניים ידועים בשנות בציר טובות שומרים על מחירם. מחירו של ססיקאיה הוא כ-$200 ומחירו מאמיר עם השנים.

במדינה בה המרדנות היא מקור לגאווה והצלחה של יחידים היתה תמיד חשובה ומוערכת יותר מאשר מוסכמה קבוצתית, פרדוקס הסופר טוסקן היה הגיוני בהחלט. אבל, כאשר מסכמים את התופעה, אולי התרומה הגדולה ביותר של יינות הסופר טוסקן היא בגירוי שיצרה התופעה לייננים המקומיים לשפר את טכניקות הייצור שלהם, על ידי ייצור קיאנטי, ברונלו ואחרים טובים יותר.