- קח אותנו בבקשה למלון ריץ, בקשתי מנהג המונית.
- ריץ? הוא שאל
- כן, ריץ, עניתי
- ריץ בפיקדילי? הוא היקשה
- יש בלונדון ריץ נוסף? תהיתי
- לא, רק בפריז יש ריץ נוסף.
זו היתה התחלה לא מבטיחה ביותר לתה אחר הצהריים במלון ריץ(Ritz) . אם נהג המונית פקפק כיצד אדם כמוני מתחבר עם מלון ריץ, מה יגידו במלון עצמו?
השוערים חמורי הסבר לבושים במדים אנכרוניסטים משהו וחבושי מגבעות גבוהות לא הכזיבו:
- לאן אדוני?
- יש לי הזמנה לתה של אחר הצהריים.
- אנחנו נצטרך לספק לך עניבה אדוני.
- האם ז'קט אינו מספיק?
- לא אדוני, האם יש לך נעליים נוספות מלבד נעלי הספורט הללו?
- אלו לא נעלי ספורט, אלא נעלי ערב, הגנתי על נעלי בחירוף נפש.
- בסדר אדוני.
Afternoon Tea Dances at the Waldorf Hilton in London
חליפה לא מספיקה
זה היה משפיל. נכנסתי שפוף משהו למועדון שלא התלהב לקבל אותי כחבר.
האווירה הייתה מקסימה: אולם הסעודה המעוטר פיתוחים מוזהבים, הכיפה החצי שקופה מעל המעבירה במשורה את האור הקלוש משהו של לונדון המעוננת, והתזמורת שמנגנת מעדנות. על השולחן, מונחים כלי הכסף המבריקים בהם יוגש תה המנחה או באנגלית cream tea או afternoon tea.
17 סוגי תה
המנהג הופיע במאה ה- 19, והמצאתו מיוחסת לדוכסית מבדפורד. הדוכסית היתה כנראה בעלת קיבה קטנה, וכיוון שבחברה הגבוהה נהגו לאכול שתי ארוחות בלבד במשך היום - בבוקר ובערב, בטנה קרקרה בין הארוחות. הדוכסית בקשה שיביאו לה נשנוש קטן יחד עם תה מנחה, וכל כך התלהבה מההמצאה, שרצה לספר לחברותיה. ה- Afternoon tea התפשט במהרה באנגליה ולאחר מכן גם בקולוניות שמעבר לים. תיירים המגיעים לבריטניה, סבורים כי הבריטים עדיין מכורים לתה אחה"צ כנאמר בשיר המפורסם: ‘at half past three, everything stops for tea' . למרבית הצער, אין זה כך. בריטי ישתה תה של אחר הצהריים ביום הולדת במלון כפרי או כמנוחה קלה מיום ממושך של קניות.
איריס מתענגת על כל ביס ולגימה
בתפריט מצויים 17 סוגי תה לבחירה: דרג'לינג, אסאם, ציילון, ארל גריי, יסמין ואחרים. אני בחרתי לפסונג, תה מעושן קלות. התה מוגש בקנקן הכסף ולצידו קנקן חלב וקנקן מים רותחים למהילת התה במידה והתכהה יתר על המידה. על המגש מונחים סנדביצ'ים קטנים שונים שהיו נחמדים, ולא יותר. אבל העיקר של הטעימה, פסגת אחר הצהריים, הם ה- scones – לחמניות נימוחות, קרם סמיך בשם clotted cream, וקונפיטורת תות שדה. הקומבינציה כנראה הומצאה על ידי מנזר בנדיקטי במחוז דבון באנגליה, לפני כ-1000 שנה, שעבר באותה עת תהליך בניה אינטנסיבי. אז, כמו היום, הפועלים לא היו נלהבים להתאמץ יתר על המידה בעבודה. על מנת לעודדם להתקדם בעבודה, ראש המנזר הגיש להם עם התה, לחם, קרם סמיך ועשיר של שמנת מתוקה שהתבשל הרבה זמן וקונפיטורת תות שדה. הפועלים היו מרוצים, האיצו את העבודה (אם כי לדעתי האישית הם שקעו מייד בתנומה) והשאר היסטוריה. הטקס מתחיל בחציית הסקונס לשניים, מריחתו בשכבה עבה של clotted cream ולאחר מכן בשכבה של קונפיטורה. מעולם לא טעמתי מעדן נימוח ועשיר מזה. מעדן זה הוא חלק מ- The Devonshire Cream Tea המפורסם שמקורו במערב האי.
תה מנחה הינו אירוע מתמשך ונינוח שלאורכו שותים, אוכלים ומקנחים במיני מאפים. מחירו בריץ אינו זול- 40 סטרלינג לאדם (כ-240 ₪).
תזמורת המלווה את תה המנחה בריץ
איאן, המלצר שלנו לטעימה, עובד במלון כ-22 שנה. לטענתו, במהלך תקופה זו, תפריט תה המנחה כמעט ולא השתנה כלל. שאלתי אותו האם הוא מתכנן להמשיך ולעבוד במלון עד יציאתו לגמלאות. הוא הבטיח לי נחרצות שבעוד שלוש שנים, כשימלאו 25 שנים לעבודתו בריץ, הוא ישקול את העניין. ג'ואן, אשר קבלה ממני חזרה את העניבה בסיום הערב, צחקה לשאלתי כמה שנים היא עובדת במלון "אני ילדה קטנה בהשוואה לדינוזאורים שעובדים פה, אני כאן רק ארבעה חודשים".
אחרי אחר צהריים מקסים שכזה חשבנו לקנח בכוסית שמפניה ב-Rivoli Bar של המלון. השוער בכניסה לבר אמד אותי במבט חמור "אני רואה שנצטרך לתת לך עניבה. ועוד דבר, האם יש לך זוג נעליים נוסף?" נאנחתי "אנחנו נחזור פעם אחרת" ויצאנו מהמלון.
