האי שבער שש שנים
בשנת 1419, כשהתגלה האי על ידי הפורטוגזים, הם נותנים לו את שמו מדירה (בפורטוגזית – עץ). ואכן, מדירה היא אי בצבע ירוק, בולט כל כך בלב האוקיינוס האטלנטי הכחול, מול חופי מרוקו. לאחר שהפורטוגזים הגיעו אל החוף הם הציתו שריפות יער, על מנת להכשיר שטח לחקלאות. האגדה מספרת שבמשך שש שנים האי בער, כך שלא ניתן היה להתיישב בו. כאשר התגלתה מדירה, הבינו הפורטוגזים את פוטנציאל העושר העצום הטמון באי- סוכר. באותן שנים הסוכר היה עדיין יקר המציאות באירופה, שכן סוכר גדל היטב רק עד קו הרוחב 36 צפון ואירופה נמצאת על גבול זה. במטעי הסוכר שנשתלו בכל האי עבדו בעיקר עבדים ממערב אפריקה, שנלכדו בקרבת החוף האפריקאי. מדירה בשנת 1500 לספירה הפכה להיות יצואנית הסוכר הגדולה בעולם.
כיצד מייצרים יין שמבשיל בים מבלי שהאונייה כלל תעזוב את הרציף?
כאשר ייצור הסוכר עוזב את מדירה ועובר לשטחים העצומים של דרום אמריקה, הגידול המרכזי במדירה הופך להיות יין. במאות ה– 18 וה– 19 היה המסחר בין אירופה, אנגליה, דרום אמריקה, אוסטרליה ודרום אפריקה, מאוד מפותח. מדירה שימשה כתחנת ביניים למילוי מים לפני חציית קו המשווה בתנועת הספינות מצפון לדרום ובכיוון ההפוך. ספינות המפרשים יצאו את האי עם מים ויינות מקומיים, וחזרו עם עורות, צמר ודגנים.
בהגיע הספינות לאיזור קו המשווה, הידוע כאיזור עם מעט או ללא רוחות, השייט היה מתעכב, והספינות היו מטלטלות ללא תנועה לעתים שבועות, בהמתנה לרוחות הנכונות. היין שבחביות היה מגיע לטמפרטורות של עד 40 מעלות צלסיוס בטלטולים אינסופיים. בהמשך ההפלגה, היין היה מתקרר ככל שהספינה הייתה מתרחקת מקו המשווה. כשהיין הגיע לאוסטרליה או דרום אמריקה, היה להפתעת כולם טוב יותר מהציפיות, עם טעם "מבושל" מיוחד. סוחרי היין הוסיפו לו סירופ סוכר, שהיה נפוץ כמובן במדירה, על מנת לעדן את טעמו, וכך נולד לו יין מדירה המתוק.
סוחרים החלו לשלוח חביות של מדיירה לאיי הודו במטרה היחידה להעשיר את היין, ותוך כדי כך, להוסיף ערך. מאוחר יותר, שאלו הסוחרים הזריזים של האי את השאלה כיצד ניתן לחקות את תנאי השייט לקו המשווה מבלי שהיין כלל יעזוב את מחסני היין במדירה? כך נולדה שיטת האשטופה, בה מיכלי חימום ענקיים "מבשלים" את היין באמצעות צינורות קיטור לטמפרטורה של 50 מעלות במשך 3 חודשים. לאחר מכן היין מתיישן בחביות במשך 3 שנים לפחות.
כיום, רק היינות הפשוטים של מדירה מיוצרים בשיטת האשטופה. היינות האיכותיים יותר עוברים תהליך ארוך של התבגרות בחביות עץ בלבד, עד 30 שנה. תהליך זה ידוע כשיטת קנטיירו, בה היינות מאוחסנים בחביות ומתבגרים בעדינות על ידי מזג האוויר החמים של מדיירה. אלו לא יינות מבושלים. התהליך מייצר את האיכות הגבוהה ביותר של יינות מדיירה. במידה ורכשת בקבוק יין איכותי שהופק במשך 20 השנים האחרונות, סביר להניח שהוא הופק בתהליך זה. לגבי יינות ישנים יותר לא ניתן להבטיח מה היתה שיטת הייצור. במהלך היישון בחביות, היין נחשף בכוונה לאוויר, מה שגורם לו להתחמצן.
באי מדירה נשארו שבעה יקבים בלבד, שמשרדיהם וחנויותיהם נמצאים בעיר הבירה פונשל. היקבים אינם מגדלים את ענביהם, הם קונים ענבים בהתאם למיקום הכרם וטיבם. ככל שהכרם גבוה יותר, כך הענבים יקרים יותר. הבציר כולו ידני, עוד לא המציאו מכונות בציר המטפסות בטרסות התלולות של האי, כמעט כמו לטפס על קירות.
הענבים מותססים באמצעות שמרים טבעיים. כמו בייצור יין פורט, נוספת ליין כמות קטנה של אלכוהול מזוקק עשוי מסוכר קנים כדי לעצור את התסיסה. היין, שיעמוד כעת על 17% עד 18% אלכוהול, מועבר לחביות שעומדות אטומות בחותמת שעווה אדומה, עם תאריך הביקורת האחרונה. מאחר שיש לטעום את היין מפעם לפעם, מזמינים את איש מכון הפיקוח על ייצור מדירה, שמסיר את החותמת ומאפשר "לגנוב" כמות יין לטעימה. מיד עם סיום הטעימה, האיש מחדש את החותמת עם שעוה אדומה כפי שעשו זאת לפני מאות שנים.
100 גוונים של מתוק
נכון לעכשיו, ישנם חמישה זנים עיקריים המשמשים לייצור יין, ארבעה זני ענבים לבנים ו-Tinta Negra (זן ענבים אדומים). ארבעת זני הענבים הלבנים העיקריים המשמשים לייצור מדיירה הם (מהיבש עד המתוק):
- סרציאל – Sercial – יין מדירה הכי יבש, בעל תכולת סוכר שיורי בין 18 עד 65 גרם לליטר. סגנון זה של יין מאופיין בטעמי שקדים וחומציות גבוהה.
- טרנטז- Terrantez- טרנטז הוא יין off-dry בעל טעמים עדינים, אבל עם עומק ואלגנטיות. הקטגוריה כמעט נעלמה היום, שכן כמעט הפסיקו לגדל את הזן במאה האחרונה. עם זאת, יינות טרנטז כל כך מאריכי ימים עד שעדיין קיימים מספר יינות בשוק שנעשו במאות ה-18 וה-19.
- ורדלו – Verdehlo – יין מדירה חצי יבש, בעל תכולת סוכר שיורי בין 65 – 78 גרם לליטר. סגנון זה של יין מאופיין בתווים מעושנים ובחומציות גבוהה.
- בואל – Boal – יין מדירה חצי מתוק, בעל תכולת סוכר שיורי בין 78 – 96 גרם לליטר. סגנון זה של יין מאופיין בצבעו הכהה, במרקם העשיר הבינוני ובטעמי הצימוקים.
- מלמסי (Malmesey) או מלווסיה (Malvasia) – יין מדירה מתוק, בעל תכולת סוכר שיורי בין 96 – 135 גרם לליטר. סגנון זה של יין מאופיין בצבעו הכהה, במרקם העשיר ובטעמי הקפה-קרמל שלו. כמו יינות דיירה אחרים העשוים מזני ענבים אצילים, גם לענבי המלבסיה המשמשים בייצור מאלמזי יש רמות גבוהות של חומציות, שמאזנות את רמות הסוכר הגבוהות, כך שליינות טעם מתוק עדין.
באופן מסורתי, זנים כמו Sercial גדלים בצפון הקריר יותר או במקומות הגבוהים ביותר של החוף הדרומי, בעוד Malvasia ובואל נטועים בדרום החם יותר. ורדלו, גדל היטב בכל מקום ברחבי האי.
ישנן שתי קטגוריות ייחודיות של יין מדיירה: תערובות ויינות בציר יחיד. תערובות היין המאושרות של מדיירה הן בנות 3 שנים, 5 שנים, 10, 15, 20, 30 ו"בנות יותר מ-40". מטרת היינן בקטגוריות אלו היא לוודא שטעמי היינות יהיו עקביים משנה לשנה. לעומת זאת, יינות בציר יחיד מחולקים ל-2 קטגוריות משנה: "קולהייטה" ו"פרסקיירה" או הידוע גם בשם .Vintage Madeira יינות אלו מיוצרים מענבים בעלי איכות יוצאת דופן וחייבים להתיישן לפחות 20 שנה בחבית לפני הביקבוק. משך הזמן הזה של בילוי בחביות עץ אלון נותן ליינות את הניחוחות הייחודיים שלהם ואת המורכבות העזה שבהם הם ידועים. בגלל אופן התיישנות, היינות הללו מחזיקים מעמד היטב בבקבוק, ואלה המיוצרים בשיטת הקנטיירו ישרדו עשרות ואף מאות שנים, גם לאחר הפתיחה.
יינות מדירה והמהפכה האמריקאית
מדיירה היה יין חשוב מאוד בהיסטוריה של ארצות הברית של אמריקה. מכיוון שלא גודלו ענבי יין איכותיים בשלוש עשרה המושבות הראשונות, היה צורך בייבוא, עם התמקדות רבה במדיירה. אחד האירועים המרכזיים בדרך למהפכה האמריקנית שבה מילא מדיירה תפקיד מפתח היה תפיסת הספינה ליברטי ב-9 במאי 1768. הספינה נתפסה לאחר שפרקה מטען של חביות יין מדיירה, והתגלעה מחלוקת עם אנגליה על מסי יבוא. תפיסת הספינה ליברטי גרמה לפרוץ מהומות בקרב תושבי בוסטון, מהאירועים שהובילו למלחמת העצמאות האמריקאית. תומס ג'פרסון, ג'ורג' וושינגטון, בנג'מין פרנקלין ומנהיגים אמריקאים ידועים נוספים היו חובבי יין מדירה והוא שימש בהרמת הכוסית לרגל חתימת הכרזת העצמאות.
תעשיית היין במדירה ספגה פגיעה קשה בעקבות איסור מכירת אלכוהול בארה"ב (American Prohibition). ב-1933, כאשר האיסור הסתיים, טכנולוגיות שילוח מודרניות ביטלו את הצורך של אוניות לעצור במדירה בדרכן בין אירופה וארה"ב לצורך תדלוק והצטיידות. כתוצאה מכך דבק ביין הכינוי הלא מחמיא The Forgotten Island Wine. הירידה נמשכה גם במחצית השנייה של המאה ה-20 הן במכירות והן במוניטין, מכיוון שיין מדירה הפך להיות מזוהה עם "יין בישול" באיכות נמוכה, בדיוק כפי שהיה עם יינות מרסלה. לקראת סוף המאה ה-20, חלק מהיצרנים החלו להתמקד מחדש באיכות ושתלו מחדש את זני "הענבים האצילים" של סרסיאל, ורדלו, בואל ומלבזיה. כיום השתקם מוניטין היין אם כי שווקיו העיקריים כיום הם אירופה.
טיולים רגליים במדירה
לכל אורך חופי מדירה לא ניתן למצוא ולו לא חוף חולי טבעי אחד לרפואה. ישנם חופי רחצה אליהם ייבאו חול ממרוקו, אבל אלו לא באמת המקומות המעניינים באי. מדירה היא אי וולקני צעיר במיוחד וכדרכה של גיאולוגיה צעירה, הטופוגרפיה בה דרמטית. לאורכה כמה אזורים בהם המצוקים נישאים לגובה של מאות מטרים מעל הים במראה עוצמתי, מרשים במיוחד. לאורך ההיסטוריה שודדי ים פשטו על מדירה תכופות, מה שאילץ את תושביה להכשיר דרכים לסיור והתראה גם לאורך אותם מצוקים. כיום אנו יכולים לטייל באותם שבילים, ללא דאגה מהפיראטים שיגיעו.
שביל מומלץ לטיול במצוקים שקרובים לים הוא Vereda da Ponta de São Lourenço, שביל נוח להליכה באורך של כ-7.5 קילומטרים, בו עולים ויורדים כ-420 מטרים. השביל נכנס למעין חצי אי בחלקו המזרחי ביותר של מדירה. השביל מתחיל ומסתיים בחניון נוח למכוניות. ההליכה הלוך וחזור באותו השביל, כך שניתן לשוב למכונית כשמתעייפים.
בזכות האקלים הייחודי של האי, החמים יחסית במשך כל השנה, התפתח בין הגבהים 1,500-500 מטר מעל פני הים יער שמכיל אלפי גוונים של ירוק, שנפלא לטייל בו. אבל האטרקציה האמיתית היא ה"לבדות", תעלות מים שתפקידן להוביל מים מהצד הצפוני והגשום של האי, לצד הדרומי היבש יותר אבל גם הנוח יותר לעיבוד חקלאי. בעבודת פרך שלקחו בה חלק לאורך השנים עבדים רבים, נבנו אלפי קילומטרים של תעלות מים כאלה. כיום, ניתן ללכת קילומטרים רבים בלב היער לאורך אותן תעלות.
טיול מומלץ מתחיל ב-Parque Floresta das Queimadas זוהי הליכה מישורית ארוכה בצמחייה עבותה. הוא מוביל למפל גבוה המכונה Caldeirao Verde. ההליכה הזו די מיוחדת. ראשית, יש את קירות הצמחייה הירוקה הרטובים. וזו גם הרפתקה, כי יש לעבור דרך 5 מנהרות (הצטיידו בפנס). ניתן לבחור ללכת רק קטע קטן מהטיול דרך היער ולאורך הקירות הרטובים.
D'Oliveiras
יקב פריירה ד'אוליביירה, שהוקם בשנת 1820, מנוהל היום על ידי מר לואיס פריירה ד'אוליביירה (Luis Pereira D'Oliveira), הדור החמישי של המשפחה. מר לואיס הוא סמל של יין מדיירה- ג'נטלמן אולד-סקול אולטימטיבי שליינותיו יש מעמד של קאלט. המייסדים של D'Oliveiras היו בעלי חזון שראו את הערך האמיתי של יין מדיירה: יכולתו להשתפר עם הזמןD'Oliveiras . מדיניות היקב היתה למכור רק 20% מהבציר ואת שאר ה-80% ליישן. משמעות הדבר היא כמובן גידול משמעותי של מלאים משנה לשנה. מר לואיס פריירה סיפר לנו כי עם כניסתו לעסק המשפחתי, הוא לחץ על אביו להתחיל לייצא את יינות המשפחה. רק שנתיים לפני מותו, אביו התרצה והסכים. גם כיום, כאשר היקב מהווה שחקן משמעותי בשוק יינות המדירה העולמי, המשפחה ממשיכה לצבור מלאים. זוהי תפיסת עולם שרואה ביין השקעה לדורות הבאים, שערכה רק עולה עם הזמן. רק כדי לסבר את העין, ל-Oliveiras יש היום מלאי של כ-1,600,000 ליטר של יין מדיירה שגילו יותר מ-20-30 שנה! ללא ספק המלאי הגדול ביותר של יינות מדיירה מיושנים. בחנות היין שלהם מהמאה ה-17 בלב פונצ'ל הישנה, עדיין תוכלו לשתות יינות מהמאה ה-19 (לא שגיאת הקלדה – יינות מהמאה ה-19). האם אתם יכולים לדמיין לשתות יין משנת 1850? ובכן, יש להם את זה. זה מטורף!
הטעימה בד'אוליביירה התקיימה בערב חג הפסחא הנוצרי. מר לואיס פריירה נראה מעט קצר רוח ובצדק, מן הסתם היו לו סידורים לעשות לפני החג. 4 בקבוקים הושמו על השולחן ופתחנו בטעימה. אבל כאן עלי לעצור ולכתוב הסתייגות ואף התנצלות. עם כל אהבתי ליינות קינוח בכלל וגיחותי התכופות לפורטו לצורך טעימה וכתיבת כתבות על יינות פורט, לא הכרתי יינות מדירה איכותיים עד לטעימה בד'אוליביירה. לאימי היה בקבוק יין מדירה לבישול מתחת לכיור במטבח, שהיתה מוסיפה ממנו לתבשיל, כל אימת שרצתה להעצים את הטעמים המתקתקים שלו. אני זוכר שכילד ניסיתי פעם לטעום ממנו וטעמו היה דלוח ומגעיל. לא ייפלא אם כן הבעת הפליאה שעלתה על פני בעת הטעימה לראשונה של יין מדירה איכותי. קשת הטעמים המדהימה שעלתה בחייך ומורכבות הטעמים לא דמתה לשום דבר אחר שטעמתי. חיוכי ההתלהבות שביתי ואני החלפנו בינינו לא נעלמו כנראה מעיניו של מר לואיס פריירה, אשר בנימוסיו המוקפדים התנצל, ביקש מאתנו להמתין לרגע כדי שיוכל להביא מהמרתף עבורנו בקבוק נוסף מבציר אחר "כדי שתוכלו להעריך סוג נוסף של יינות מדירה". וכך, טעימה שהתחילה בארבעה בקבוקים הסתיימה בעשרה בקבוקים, אשר אחד היה טוב יותר מקודמו!
Sercial 1969
מורכב! גלי ריח של פרחים, פירות יבשים, שרף עצים ותפוז עם חימצון קל ברקע. קרמי ושופע מחליק על פני החיך עם טעמים עשירים של חמאה. בעל גוף מלא ואורך אינסופי כמעט. נתתי ציון 96. Wine Spectator נתן ציון של 94.
Colheita Tinta Negra 1995
אף מורכב. באף עולים ניחוחות קפה. גוף מלא, מאוזן והרמוני. סיומת ארוכה. אני נתתי ציון 95
Boal 1968
מורכב. מאוזן וקטיפתי, עם טעמי שוקולד, חמאה מרוכזים, אגוזי לוז, משמש מיובש ופירות טרופיים. בחייך גרידת הדרים ומלח ים. יין הרמוני עם סיומת משתהה. יין חצי מתוק ולכן יכול לשמש כאפריטיף. נתתי ציון 95. Wine Spectator נתן ציון של 96.
Verdelho 1994
כל כך מורכב! ריחות של שרף עצים, תפוז ותבלינים אקזוטיים. חצי יבש, הרמוני ועשיר כל כך. סיומת ארוכה. יין אפריטיף קלאסי. נתתי ציון של 96.
Verdelho 1932
איך טועמים יין שבוקבק עשרות שנים לפני שנולדתי? עם הרבה כבוד כנראה…יש לו גוון ענברי עמוק וצלול. מורכבות ריחות באף עם ניחוחות של חבוש, ושרף עצים שנפתחים בצורה מפתה בכל לגימה. יין הרמוני. מהיינות הטובים ביותר של ד'אוליביירה. אני נתתי ציון 96, Robert Parker נתן 92.
Boal 1908
ואיך טועמים יין שבוקבק טרום מלחמת העולם הראשונה? עם הרבה חשש- אולי הוא כבר הפך לחומץ? ממש לא! אולי היין הטוב ביותר של ד'אוליביירה. כל כך מורכב! טעמי סילאן ומולאסה. טעמים מעושנים של ערמונים קלויים, תאנים, אגוזי מלך, תבלינים חמים. בעל גוף מלא, עם עומק עצום. אחרי מאה שנים בעץ ובדמיג'אן, זה יותר צמצום יין מאשר יין. אני נתתי ציון של 97. Robert Parker נתן 92.
Malvazia Candida 1910
מורכב מאוד. ריחות של שרף עצים. טעמי תמרים, זפת ומולאסה. חצי מתוק. מאוד מפתה והרמוני. סיומת נאה. נתתי ציון של 95-96. לכל המתעניינים, יין זה נמכר במחיר של כ-$1000 לבקבוק, ע"פ אתר Wine Searcher.
Justino's
Justino's הוא אחד מיצרני היין הוותיקים ביותר במדיירה, הוקם ב-1870! עם זאת, למרות היותו אחד הוותיקים, Justino's הוא ללא ספק אחד היצרנים הדינמיים ביותר שיש. זה בעיקר בזכות הייננולוג הראשי המבריק שלהם, המנהל הכללי ואדם מקסים בשם חואן טייקסיירה (Juan Teixeira). הוא הביא תשוקה, סקרנות וחדשנות ליינות של ג'סטינו. כבר למעלה מ-20 שנה שהוא מחדש, מבלי לאבד את ההיסטוריה, המסורת והאותנטיות שתמיד אפיינו את היקב.
Justino's קונה ענבים מ- 800 כורמים מכל רחבי האי, ובוחרים את הכרמים הטובים ביותר עבור זני הענבים השונים. זה אומר שכל כורם שני במדיירה עובד עם ג'סטינו. היינות שלהם מאוחסנים בחביות ב-Justino's Lodge העצום, שם הם מחוממים בעדינות על ידי השמש לאורך פרקי זמן ממושכים. המגוון של Justino מציג את כל האיכות והמגוון שמדיירה יכולה להציע.
עם הגיעו ליקב לראשונה חואן היה המום מיכולתו של המאסטר לדעת איזה יין יש לשים באיזו חבית ולכמה זמן. גם היום, אחרי 20 שנה הוא אומר שאינו מבין עדיין עד תום את מורכבות הכנת יין מדירה, כל כך מסובך התהליך. הוא יודע היום מה לעשות, אולם הוא צועד בדרך קודמו בתפקיד, כדי לשמור על אופי מוצר זהה ליקב לאורך השנים: שופע פרי, ללא חמצון מיותר ואלגנטי. הבעיה עם יין מדירה היא שכל טעות קטנה הופכת לגדולה לאחר עשרות שנים של יישון. אם יישנת בחבית מסוימת ולא אחרת, או אם שמת את החבית בעליית הגג החמימה או במרתף הקריר, אותו יין כאשר יבוקבק יהיה יין שונה לחלוטין. עם זאת, בניגוד ליינות יבשים בהם לא ניתן לתקן טעויות, במדירה, ניתן לעיתים לתקן עקב היישון ארוך השנים.
עתיד גידול הגפנים באי מטריד את מנוחתו. ישנם יותר מ-600 מגדלי ענבים הפרוסים ברחבי האי ומספקים ענבים ליקב ג'סטינו. גפנים גדלות על צלע הגבעות של האי, בטרסות קטנות ובעיקר גדלות על סבכות, דבר שמקשה על הבציר. מיכון אינו אפשרי. הגיל הגבוה של מגדלי הענבים, חוסר העניין בקרב צעירים, לחץ נדל"ן ותחרות מגידולים חקלאיים אחרים יהוו בעיות בעתיד, ומחסור בענבים עלול להפוך מציאות שתקשה על ייצור יין בעתיד.
חואן פתח את הטעימה באמירה איקונית שאותה אני מספר לחברים עד עצם היום הזה כדי לתאר את גילם של היינות שמיישן היקב. "מה דעתך שנטעם יין אחד מכל עשור?" הציע חואן. חששתי שהטעימה על פי הצעתו תתמצה בבקבוק או שניים ולכן שתקתי, וקצת התבעסתי, אם כי לא אמרתי דבר. חואן קרא כנראה את מחשבותי ואמר בחיוך "אל תדאג, אנחנו נגיע עד תחילת המאה העשרים!". חואן התגלה כאדם חם ומארח נפלא. התגעגענו אליו כבר עם עזיבתנו את היקב!
Colheita Sercial 2008
מורכב ועשיר בעל ריחות של תפוז. הגוף בינוני וכך גם האורך. נתתי ציון של 95.
Colheita Verdelho 2005
וואוו. מורכב! מפוצץ בניחוחות אקספרסיביים של תמרים מיובשים, שרף עצים וקליפות מסוכרות. עשיר הרמוני וסופר ארוך בפה. נתתי ציון של 96.
Colheita Single Cask Tinta Negra 2000
וואוו. מורכב! גלי ריח של קפה ושרף עצים. ריחות עמוקים ואפלים. גוף מלא, מרירות מה, מאוד ארוך. ערך מצויין למחיר. נתתי ציון של 96.
Malvasia 1988
מורכב. גלי ניחוח של קפה ושל קליפת תפוז. בחיך, הוא בעל גוף מלא, משיי, עם חומצה שמאזנת את המתיקות וסיומת יפה. להיט. נתתי ציון 96.
Terrantez 1978
צבע מהגוני עמוק ריחות של אגוז מלך מעושן ושרף עצים. החיך נדיב עם טעמי מרמלדת תפוזים, חבוש ותבלינים הודיים. זהו טרנטז עוצמתי, בעל גוף מלא שמהדהד בפה. ארוך מאוד. נתתי ציון 96. Robert Parker נתן 95.
Boal 1964
וואוו. ניחוחות של אגוז מעושן, נגיעה של מרמלדה ושרף עצים. החך הרמוני מאוד עם טעמי דבש, תפוז וקלמנטינה. גוף מלא ועוצמתי. יין הדוניסטי. אינו מסתיים כמעט.
Boal 1934
חואן אמר לנו כמעט בהתנצלות ש- 1934 אינה שנה טובה לאנושות, שנה אחרי עליית הנאציזם בגרמניה, אבל היה בציר לא רע בכלל… הסכמתי איתו בכל פה. היין עדין, מורכב, עשיר ואלגנטי. נגיעות של גרידת תפוז. ממלא את החיך בקטיפתיות. ארוך מאוד. יין הדוניסטי. נתתי ציון 96.
