סדרת הטעויות של יוסי
הטעות הראשונה שלי היתה כאשר נתתי לשם העדין "קפה צ'יינה" להרדים את ערנותי. אמרתי לעצמי "כמה חריפות יכולות להיות המנות במסעדה המכנה את עצמה בית קפה"? הרי ידעתי שאני סועד במסעדה סצ'ואנית, מהמטבחים החריפים בעולם. הטעות השנייה שלי היתה כאשר האמנתי למתק השפתיים של המלצרית כאשר אמרה על המנה Chunking spicy chicken "היא מתובלת מאוד". חשבתי לעצמי "מתובל מאוד זה לא משהו שאנחנו הישראלים לא יודעים להתמודד אתו". האם לא ראיתי שהמנה מסומנת באופן ברור בתפריט בארבעה פלפלים אדומים, רמת החריפות הגבוהה ביותר בתפריט?. הטעות השלישית שלי באותו ערב היתה להתעלם ממראה המנה כאשר זו נחתה על שולחני. צבעה היה אדום מרוב פלפלוני הצ'ילי שכיסו אותה. כמדומני שהיו בה יותר פלפלונים מאשר בשר. אמרתי לעצמי כנראה "במבט ראשון זה אכן נראה מפחיד, אבל יש פלפלים אדומים שאינם ממש חריפים, צריך לנסות ולטעום". מכמה תמרורי אזהרה סועד שפוי יכול להתעלם? באותו ערב לשוני לא הפסיקה לבעור. אפילו מנת החציל ברוטב שום שלקחתי כדי למהול את החריפות, לא עזרה. נדמה היה לי כאילו אף היא עולה בלהבות, אף שהיתה מסומנת בתפריט כלא חריפה כלל. "לארוז לך את השאריות"? שאלה אותי מלצרית מתק השפתיים. "תודה, לא, אני תייר" אמרתי לה, וחשבתי לעצמי "לשם מה? הריאות עלולות לקבל כוויה רק מאדי הפלפל שיעלו מהקופסא בלילה".
!Chunking spicy chicken- Very hot
היכן מצוייה "ארץ האש"?
סצ'ואן מצוייה בדרום-מערב סין. האקלים באזור קר בחורף, וחם ולח בקיץ, ולכן מאכלי האזור הם חריפים. המטבח מתאפיין בשימוש בפלפלים צ'ילי, פלפל סצ'ואני, זנגביל (ג'ינג'ר), שום ובצל. אונסקו הכריזה על צ'נגדו, בירת האזור, כעל עיר גסטרונומית, על מנת להעניק הכרה עולמית לתחכום המטבח הסצ'ואני. למטבח זה כ-5000 מנות שונות הידועות כיום.
הפלפל הסצ'ואני (Sichuan peppercorn) הוא תבלין מיוחד שמאפיין את המטבח. טעמו מחשמל, פשוטו כמשמעו. טעמו מורכב, מפולפל אך גם משתק את הלשון. הפלפל היה אסור ביבוא לארה"ב החל משנת 1968 מחשש למחלת הדרים אשר כביכול הוא עלול להפיץ. החל מ-2005 הותר השימוש בו (או אולי יש לאמר, חזר לשימוש באופן חוקי, כיוון שחובבי התבלין הבריחו אותו לארה"ב גם בתקופת האיסור...).
Sichuan peppercorn
כאשר המטבח הסצ'ואני נכנס לניו יורק בשנות השבעים, הוא היה צל חוור של המטבח המקורי. השימוש בתבלון היה מינימאלי, כדי להתאים את עצמו לחיך האמריקאי. במהלך השנים, התרגלו האמריקאים למנות חריפות, כהשפעה ישירה של המטבח המקסיקני, והתאהבו בטעם החריף. כיום ניתן למצוא בניו יורק מסעדות סצ'ואניות כמעט בכל פינה.
העבריין חוזר שוב לזירת הפשע
מסעדת "קפה צ'ינה" קבלה כוכב במדריך המסעדות המפורסם מישלן. המסעדה מעוצבת כבית קפה בשנחאי משנות ה-30 (למרות שבעיני, העיצוב דומה יותר לזה שהיה מקובל בשנחאי בשנות ה-40. סתם, צחקתי..). כמו עבריין שבאופן כפייתי חוזר שוב לזירת הפשע, כך גם אני חזרתי למחרת בערב למסעדה, כדי לבדוק מה טעמן של המנות הפחות חריפות בתפריט. הפעם התפרעתי והזמנתי ארבע מנות ראשונות ושתי עיקריות. להגנתי אומר שפעם קבלתי המלצה ברוח זו מהשף אהרוני. הוא הציע לי שבביקורי הקרוב בסין אזמין במסעדה פי שתיים מנות מאלו שביכולתי לאכול, כיוון שוודאי חלקן יהיו מוזרות מדי לחיכי. עשיתי כדברו והניסוי הצליח מעל למשוער: אכלתי ונהניתי מכל מנה, ולאחר חזרתי לארץ נזקקתי לדיאטה. מבין המנות שהזמנתי בקפה צ'יינה, אחת היתה בלתי אכילה לחלוטין והיא "לשונות ברווזים". שוב, סקרנות בלתי נשלטת וחולנית זו שלי גרמה לי להזמין מנה זו, שבגינה קפחו את חייהם עשרות ברווזים ולשונם נאלמה דום. לעומת זאת, מנה מענגת במיוחד מבין המנות הראשונות היתה Szechuan pork dumpling in chili oil שהיתה מתקתקה וחריפה באופן מעודן.
Szechuan pork dumpling in chili oil
שתי המנות העיקריות היו מצויינות, מביניהן אציין את מנת Kung Pao Chicken stir fried with peanuts & chili peppers, עוף ברוטב מתקתק, מתובל בפלפל צ'ילי, פלפל סצ'ואני ושום, ומעוטרת בבוטנים קלויים. מכיוון שהתמקדתי הפעם במנות המסומנות ברמת חריפות של פלפלון אחד או שניים, יצאתי מהמסעדה בשלום. על ליווי הארוחה ביין טוב אין מה לדבר כמובן, כוס לימונדה תכבה את הלהבות ביעילות רבה יותר.
Kung Pao Chicken
דירוג גינוסר
