זו הייתה חתונת הכסף של אשתי ושלי, כך שנתתי דרור לדמיוני, וחופש לארנק שלי ליצור עבורנו את החופשה האולטימטיבית. הזמנתי לנו סוף שבוע במלון נופש מפנק בכרתים, אשר נחשב מהאתרים היוקרתיים ביוון. בסדרה של תכתובות קדחתניות עם המלון ארגנתי פרחים ושמפניה בחדר, חבילת טיפולים וארוחת ערב רומנטית. מחלקת ההזמנות של המלון התמסרה לחלוטין לגחמותי.
סוף השבוע כולו תוכנן כמבצע צבאי, כולל הטעיות טקטיות (כגון, מאמר על פריז ש"נשמט" ליד מיטתה של אשתי). אשתי אהבה את חוסר הידיעה והמשיכה בה גם לאחר שהגענו לשדה התעופה. היא הצליחה בכך באמצעות אזניות המשמיעות מוזיקה שהחרישה את קולות הכרוז שקרא לנוסעים האחרונים לכרתים לגשת לשער היציאה, ובאמצעות הימנעות מלהביט במסכי הטיסות היוצאות. מהשלט הגדול "ברוכים הבאים לכרתים" בשדה התעופה של הרקליון הבירה, כבר אי אפשר היה להתעלם, והיא התענגה על הגילוי.
האתר עצמו היה אכן לא פחות ממופלא והצליח לשמר אלגנטיות אשר אינה מנקרת עיניים בעיצובו. מחדרנו, שצמודה לו בריכת שחיה פרטית, נשקף נוף מקסים של הים התיכון.
בריכת השחיה הפרטית של הסוויטה
הרוח והחושך והמים
אינני חובב גדול של עיסויים, אבל אשתי כן, ולכבוד היום הגדול פרגנתי לה והזמנתי לשנינו חבילת טיפולים בשם Romantic Journey for Two, אשר כללה שני טיפולים, וכן סאונה ובריכות הידרותראפיות. המסאז' התאילנדי היה כיפי, אבל טיפול הפנים פחות. בעצם מדוע לשקר? נורא ואיום. במשך שעה תמימה, המטפלת מרחה על פני אינסוף שכבות של קרמים וגם הסירה אותן. בשלב כלשהו קראתי לעזרתה של אשתי שעברה את הטיפול במקביל אלי בחדר הסמוך, אמרתי שאני לא יכול יותר, אני קם והולך באמצע הטיפול. אשתי שלא הסתירה לרגע את הנאתה, אמרה לי שעזיבתו באמצע יגרום לה צער. חופשת חתונת כסף אמרתי? אז נשארתי. ברגע הגדול בו המטפלת הודיעה לי שהטיפול תם אמרתי לה yes אבל בליבי צעקתי "יש!".
Elounda del Mare-Old Mill
שיאו של יום הנישואין היה בארוחת ערב רומנטית על שפת הים, לבדנו, כאשר מלצר פרטי מלווה אותנו לאורכה. הגענו לקצה מזח העץ, כאשר רק הים מסביבנו. השולחן היה ערוך מהודר, נרות על השולחן ועששיות מסביב. המלצר מכופתר כהלכה אך נחמד להפליא מזג לכוסות את היין היקר שהבאתי מהבית Chateau Lafite Rothschild 1996.
הנוף היפהפה מהמסעדה
אותות השקיעה עוד נכרו בשמיים והאווירה היתה קסומה. הרוחות החזקות החלו לנשב כבר בצהריים, וכאשר במהלך היום שכרנו סירת מפרש, ההפלגה היתה פשוט מקסימה. אבל הן לא היטיבו עם הנרות והעששיות, אשר נכבו בזה אחר זה. המלצר, בנסיון נואש להשיב מלחמה לאיתני הטבע, דילג מעששית לנר והצית אותם כל אימת שנכבו. כוס עפה לו ברוח והתרסקה על המזח. אמרנו "מזל טוב" והמשכנו בפטפוט נעים. הגלים געשו מסביבנו והרוח שרקה, אבל כל אלו היו נפלאים עבורנו. אשתי פרצה בצחוק גדול כאשר הרוח העיפה את אחת מפרוסות הפרושוטו באוויר. המלצר גנח וניסה לשווא לתפוס אותה באוויר באמצעות מלקחיים. היה זה היה כאשר הרוח הפכה את אחת מכוסות היין על המפה הצחורה, כשנעשתי מעט רציני. המלצר כבר נואש מלהדליק את העששיות ועמד לו רטוב ממתזי המים שהעלתה הרוח מהים. כאשר לא היה די באור הכוכבים כדי לדעת מה עולה על המזלג, הצעתי שנעבור למיקום קצת פחות סוער. לאמור את האמת, הייתי מדוכדך למדי מארוחת ערב מושקעת שלא עלתה כמתוכנן. אך אשתי בעליזות אמרה שמזמן לא צחקה כל כך, והחוויה מסעירה כל כך. לא יכולתי לעמוד בפני עליצותה הכובשת והתרצתי. האם לא היה צחוקה המקסים אחת מהסיבות שהתחתנתי עימה לפני 25 שנה?
