כמה תהיו מוכנים לשלם בעבור שעתיים וחצי במחיצת כמה יינות? אנחש שרובכם לא תהיו מוכנים לנקז מארנקכם סכום מופרך של קרוב ל-400 דולר בעבור תענוג כזה. אבל מה אם אתם חובבי יין מושבעים, יש לכם יום הולדת בימים הקרובים ומבטיחים לכם את האפשרות לטעום 250 יינות מהטובים בעולם? האם לא תהיו מוכנים לקבל מתנה חד פעמית כזו?
בעבור כרטיס VIP תשלמו 100 דולר נוספים. על שום מה? תגידו אולי: כרטיס VIP מזכה אותך ביינות ואוכל משודרגים כגון קוויאר וכמהין כיד המלך? – התשובה היא לא.
תשאלו: אתה בטח זכאי למקום ביציע הכבוד משם ביכולך להשקיף בבוז על דלת העם המתחככים אחד בשני?- לא ולא.
ואולי כרטיס VIP מאפשר לך פגישה של אחד על אחד עם נשיאים, ראשי יקבים ובכירי תעשיית היין?- ממש לא!
טוב, נגמרו לכם השאלות? ובכן, התשובה פשוטה: תוכלו לבלות במחיצת היינות האהובים עליכם שעה נוספת. באופן זה, טעימת 250 יינות שהיתה עד עתה בלתי אפשרית באופן מוחלט, תהפוך לבלתי אפשרית בלבד...
אחת לשנה מתקיימת בניו-יורק טעימת היין הגדולה של מגזין היין "ויין ספקטיטור" Wine Spectator's New York Wine Experience. במהלך שלושה ימים המשתתפים יכולים להשתתף בסמינרים, ארוחות צהריים ולטעום יינות נדירים מבצירים ישנים. אולם הדובדבן שבקצפת הוא אירוע ה- Grand Tasting שני ערבים בהם מוצגים לטעימה יינות שקיבלו ציון של 90 ומעלה מרחבי העולם.
Thomas Matthews, Executive editor, Wine Spectator
הפניתי מספר שאלות שסקרנו אותי ל- Thomas Matthews, Executive editor, Wine Spectator ואחד ממארגני האירוע:
שאלה: כיצד בחרתם את היינות לטעימה הגדולה מתוך מאות (או אולי אלפי) היינות שדורגו מעל ציון 90?
תשובה: המטרה שלנו היא להציג לטעימה את היינות הטובים ביותר מכל רחבי העולם, כולל יינות ידועים וכוכבים מתעוררים. אנחנו מנסים לאזן בין אזורים, סוגי ענבים וסגנונות יין. מדי שנה אנו כוללים 20-40 יקבים חדשים, על מנת לשמור על האירוע מעניין עבור המשתתפים שלנו, שרבים מהם כבר חוו 10 או יותר טעימות יין שלנו. זה בלתי אפשרי לעשות עבודה מושלמת, אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי להפוך את האירוע לאינפורמטיבי ומרתק.
שאלה: האם ניסיתם לתת לכל מדינה ולמחוז ייצוג, איך זה שמישראל השתתפו בטעימה שני יקבים וממזרח אירופה לא נוכח אף יקב?
תשובה: אין לנו מטרה ספציפית במונחים של כמה מדינות או כמה יקבים ייוצגו מאזור נתון. היו לנו יקבים מסלובניה (Movia, Simcic) והונגריה (Royal Tokaji, Disznoko), ולישראל היו יקבים רבים (ופחות) באירועים קודמים. כל שנה שונה, הרבה תלוי ביינות אותם אנו בוחנים באותה שנה.
שאלה: האם היה משהו שהפתיע אותך, כמארגנים, במהלך ההכנות לטעימות של 2018?
תשובה: כמות היקבים אשר רוצים להשתתף בטעימה! זה מקל על מילוי האולם (269 יקבים, המספר הגדול מאי פעם) אבל מקשה על הבחירה. המגמה המובילה בשנים האחרונות שבאה לביטוי גם בטעימה זו היא הגידול במגוון זני הענבים, סגנונות עשייה ואזורי יין חדשים. היו לנו השנה פחות יינות אדומים יבשים ויותר יינות לבנים, תוססים ויינות קינוח.
הזהב הלבן- שאטו איקם
תור של מאות חובבי יין
כשהגעתי, שלושת רבעי שעה לפני מועד פתיחת הדלתות, היה כבר תור של 50 איש לפני. התור התארך והלך מאחורי. מאות חובבי יין המפטפטים אחד עם השני בהתרגשות, ממתינים לפתיחת הדלתות, שתפגיש אותם סוף סוף עם חלום לו חיכו זמן רב. עם פתיחתן, הכניסה לאולמות התנהלה ביעילות ובמהירות. כל טועם קיבל כוס רידל מקצועית ופנה לדרכו. רבים מיהרו לדוכני היינות האיקונים. אחרים, מתודולוגיים יותר, בנו את הטעימה בבית מראש, על ידי סימון אזורי היין והיקבים על גבי מפת שתי הקומות עליהן היתה פרושה הטעימה. בכל אחד מ-269 הדלפקים הוטעם יין אחד בלבד והוא אותו יין אשר זכה לדירוג הגבוה על ידי מגזין היין. לצד הטעימה, הוגש בופה עשיר, כך שניתן היה לנקות את החך מפעם לפעם במטעם ולדבר עם חברים לטעימה.
החולשה העיקרית של הטעימה, לדעתי, היא היות חלק ניכר מהיינות צעירים מדי (שנת הבציר שהיקב שחרר לאחרונה למכירה). עקב כך, יינות מאזורים רבים באירופה (כגון ברולו, ברברסקו, ברונלו, בורדו ואף חלק מהסופר טוסקן) היו עפיצים מאוד וקשים לטעימה ולהערכה. היו מספר יקבים שהטעימו יינות אשר עברו יישון ביקב, ואכן ניתן היה להעריכם וליהנות מהם יותר.
אחד מהתותחים הכבדים בטעימה- ווגה סיציליה
בטעימה השתתף מגוון עצום של יינות, מהידועים ביותר (כגון Château Lafite Rothschild מאזור פויאק בבורדו, Château d'Yquem יין הקינוח מאזור סות'רן, Château Margaux Ornellaia הסופר טוסקן הידוע ואחרים) אך גם פחות ידועים שזכו לציונים גבוהים כגון Fuligni Brunello di Montalcino Riserva 2012 שזכה לציון המפוצץ 98. ארגון הטעימה היה למופת וכמעט לא נצפו תורים משתרכים מול הדוכנים, למעט כמה יינות איקוניים. כמה מיינות אלו נגמרו טרם סיום הטעימה.
סופר דופר טוסקנה- אורנלייה
הנציגים מישראל
בטעימה השתתפו גם שני יקבים ישראליים: רקנאטי ורמת הגולן. ויקטור שינפלד, היינן הראשי של יקבי רמת הגולן עמד בדלפק היקב וניהל שיחות ערות עם ייננים עמיתים וחובבי יין. ויקטור מגיע לאירוע שנתי זה כבר שנים ולכן היה מעניין לשאול אותו איך השתנה היחס ליינות מישראל על פני השנים. לטענתו, בעבר היתה פעמים רבות תדהמה מצד הטועמים לגלות שמייצרים יינות טובים בישראל, כיום זה מובן מאליו. באשר לשיתופי פעולה בין יקבים ישראליים כדי לשפר את כוחם השווקי (כגון "קוורטט יקבי הרי יהודה") ויקטור סיפר על שיתוף פעולה כזה בגולן ליצירת "דרך היין של רמת הגולן".
ויקטור שינפלד- יינן ראשי יקבי רמת הגולן יחד עם כותב הכתבה
שנה גדולה ליינות הפורט
בשיחה שקיימתי עם Adrian Bridge, CEO of the Fladgate Partnership אשר כולל את היקבים Taylor’s, Croft, Krohn , Fonseca ואשר מייצרת את יינות הפורט מהמובילים בעולם השתתף אף הוא באירוע. הוא סיפר לי על בציר 2016 המצויין שיצא לשוק זה עתה (שנת הבציר המוכרזת הקודמת היתה 2011, כך שחובבי הפורט מצויים בהתרגשות גדולה). אגב, Taylor Fladgate Vintage Port 2016 קיבל על ידי Wine Spectator את הציון המדהים 98.
אדריאן ברידג', מנכ"ל קבוצת פלאדגייט יצרנית פורט טיילור ופונסקה
אז איך אפשר לטעום למעלה מ-250 יינות בשעתיים וחצי? התשובה הקצרה היא אי אפשר. לא ניתן לטעום את כל היינות, ליהנות מהם ולהעריכם כראוי בזמן מוגבל זה. טעמתי כ-70 יינות באותו ערב וניתן לעשות זאת רק באמצעות טעימה מבוקרת, מבלי להשתכר (ראה טיפים להלן). אבל מעל לכל, מדובר בחווייה יוצאת מן הכלל לחובב יין. אם אתם שייכים לזן הזה, רוצו (או נכון יותר טוסו) לטעימה הקרובה. ההרשמה בעיצומה..
