האם ידעתם, שקרנבל מספר שניים בגודלו בעולם, אחרי הקרנבל בריו, מתקיים בטנריף? אני מודה שלא ידעתי זאת. פשוט לא תאמן כמות המשאבים שאי קטן כזה מסוגל להקדיש כדי ליצור קרנבל ענק ועוצמתי כזה.
כשהגענו אחר הצהריים למלון, נודע לנו שהמצעד הגדול (El Coso) התחיל כבר לפני כשלוש שעות. הצטערנו מאוד כי שיערנו שהפסדנו את רובו. התברר שהמצעד היה רחוק מלהסתיים ונמשך עוד שעות רבות עמוק לתוך הלילה. אלפי איש, מכל הגילאים עברו בסך בתחפושות מרהיבות ומושקעות עד הפרט האחרון. משאיות הנושאות תפאורה כבדה ועליהן מלכות הקרנבל בתלבושות ענק נוצצות, קבוצות רקדני סלסה, ותזמורות של עשרות נגנים עברו בסך במצעד שפשוט אינו נגמר. התהלוכה הסתיימה באירוע זיקוקים מרהיב.
כבר בסיומו של הקרנבל, הקבוצות מתחילות בהתכוננות לקרנבל הבא, מחליטות על נושא, קונות בדים לייצור התחפושות, מלחינות שיר נושא, ומתאמנות. החזרות מבוצעות בסודיות, על מנת שלא לחשוף את הקטעים הסטיריים ומילות השירים, אליהם מחכים המעריצים הקבועים של המועדונים השונים. קבוצות המופיעות בקרנבלים בדרום אמריקה מגיעות אף הן למצעד הגדול בסנטה קרוז, טנריף.
התהלוכה הגדולה
לידתו של הקרנבל
מה מניע את שיגעון ענק ההיקף הזה הנמשך כעשרה ימים במחצית פברואר כל שנה? מסתבר כי שורשי הקרנבלים נטועים כבר באימפריה הרומית ואף קודם לכן. את המקור הפגאני הסיטה הכנסיה לכוון נוצרי דתי, מיקמה אותו קודם ל- 40 הימים של צום הבשר וקראה לו Carnelevarium, כלומר הפרידה מהבשר, שם שהשתבש ל"קרנבל". אבל בוודאי לא מניעים דתיים הם שיוצרים את המשיכה האדירה שיש להמונים בטנריף לקרנבל שלהם (מה גם שבמהלכו קיימת מסורת של לגלוג על הכנסיה, כולל לבישת תחפושות מגוחכות של כמרים ובישופים). יש הטוענים שזהו מנגנון עוצמתי של שחרור לחצים. אירוע בו הכל מותר והסדר הקיים מנותץ למשך מספר ימים, שלאחריהם הכל חוזר על כנו. בעבר אצילים ואצילות היו יורדים אל העם במהלך הקרנבל בתחפושות, לבל יכירו אותם, והשתתפו כאחד העם בחגיגות, אשר לעיתים נשאו אופי של אורגיות. עם התפשטות האימפריאליזם, נדד המנהג מהיבשת הישנה לקולוניות החדשות ושם התמזג עם מסורות אפריקאיות או אינדיאניות וקיבל תנופה עזה.
מלכת הקרנבל
קבורת הסרדינין הסנטה קרוזי
ביום שלאחר המצעד הגדול מגיע זמנו של אירוע מוזר ומשעשע עד מאוד ושמו טקס קבורת הסרדין (Chicharo הוא דג מקומי, אשר מסמל את אנשי סנטה קרוז, עד כדי שהם מכנים את עצמם צ'יצ'ררוס). אלפי אנשים, המחופשים כאלמנות צועדים בסך ומבכים את מותו של...דג סרדין! הגברים לבושי שחורים, עם כובעי תחרה שחורה, גרביונים בעלי רכבות חוצות, נעלי עקב וזוג שדיים ענקים בוכים וצוחקים כאחד. הנשים, אדומות שפתיים מתעלפות מעצב על מות הסרדין, ומפתות בלבושן. התהלוכה המוזרה הזו צועדת ברחובות העיר לקול תופים, כאשר עשרות אלפים מלווים אותם בצחוקים ותרועות. המיניות הלא מרומזת חוגגת כאן, כאשר אחד המוטיבים החוזרים בתחפושות הם אברי מין ענקיים מגומי המשתלשלים מתחת לחצאיות. יחד עם זאת, התחושה באירוע זה ובכלל בקרנבל הוא של בטחון, והטרוף נשאר בגבולות מוגדרים. כאשר התהלוכה מגיעה לחוף הים, מתבצע טקס אשכבה קצר שבסיומו נשרפת בובת הסרדין. צחקנו בלי סוף. לא ראיתם דבר דומה לזה מימיכם!
טקס קבורת הסרדין
הומור גבוה על עקבים גבוהים
למחרת, בפוארטו דל קרוז, העיר הסמוכה, מתקיים אירוע של מרתון גברים על נעלי עקב (Mascarita Ponte Tacon). אם לוויית הסרדין היתה אחד מהאירועים המשעשעים שאי פעם ראיתי, הרי מרתון זה מתחרה איתו על הבכורה. לתחרות מתקבצים גברים מסוקסים, המחופשים לנשים, על עקבים שגובהם המינימלי הוא 18 ס"מ! התחפושות מושקעות להפליא, כגון שלגיה (גבר גבה קומה ושרירי עם שמלת מלמלה קצרצרה וזוג ציצים ענקי) ושבעת הגמדים (לבושים בתלבושת אחידה עם כובעי פעמונים בקצה) אשר סובבים אותה ומעודדים אותה בתחרות. או קבוצת המנקות ממכון שטיפת הרכב- קבוצת גברים בשמלות קצרצרות אדומות, וחולצות רטובות וחצי שקופות שדרכן רואים יותר מדי. "הבנות" הגיעו יחד עם דגם של אוטו אותו הן שטפו באמצעות סחבות ודליי סבון, כשהן מתיזות אחת על השנייה בשובבות. כ-300 מתחרים (או אולי מתחרות?) הגיעו לתחרות על התחפושת המושלמת. אולם שיא התחרות היה כשהיה עליהן לרוץ על העקבים הגבוהים לאורך הרחובות מרוצפי האבנים. תארו לכם גברים המתחרים ביניהם בריצה על עקבים גבוהים כשהם כושלים, נופלים, מעקמים רגליים, שוברים עקבים, וקמים להמשך הריצה. אלו היו ארבע שעות בהן צחקנו וצחקנו. חווייה שקשה לתאר.
מרתון גברים בנעלי עקב
ולא שוכחים לשתות ולאכול בקצב הסלסה
למחרת יום שבת בצהריים מתחילה אם כל המסיבות. עשרות אלפים נוהרים אל העיר הישנה מכל קצותיה מחופשים כדבעי. במהלך היום זהו זמנן של המשפחות, וכשיורד הערב, הן מפנות את מקומן לצעירים שגודשים את סמטאות העיר בהמוניהם. כל כמה עשרות מטרים נערכת מסיבה סביב מוקד של מוזיקת סלסה קצבית, אוכל ושתייה חריפה. התחפושות אינן המלצה אלא חובה, וכל אחת מהן מושקעת יותר מהשניה. לדוגמא, קבוצת בנות שהתחפשה לארוחת מקדונלד, עם שמלות רשת אדומות קצרות שעליהן לוגו מקדונלד וכתרי קופסאות ארוחת צהריים על ראשיהן. הראש פשוט מסתחרר לראות את כל הדמויות הללו רוקדות מסביבך. המצלמה לא יכולה לקלוט את שהעין רואה, פשוט כל העיר החייזרית הזו רוקדת. אירוע זה שבר לפני מספר שנים את שיא גיניס כאשר נספרו כרבע מיליון איש רוקדים ברחובות סנטה קרוז במהלך הקרנבל.
אם כל המסיבות
ומה עושים בטנריף כשלא חוגגים?
האיים הקנריים כוללים שבעה איים גדולים ושישה קטנים שנמצאים מערבית לצפון אפריקה, בקצוות של של רכס הרים געשי אדיר מימדים שנוצר לפני מיליוני שנים ויורד למעמקי האוקיאנוס האטלנטי. מזג האויר באיים די מושלם- בחורף הטמפרטורות לא יורדות מ- 18 מעלות ובקיץ הן בממוצע 24 מעלות. טנריף, אי לא גדול בצורת משולש, שאורכו בשתי הנקודות הרחוקות ביותר כ-120 קילמטרים, הוא האי הגדול ביותר בקבוצת האיים הקנריים. המרחק בינו לבין חלקה הדרומי של מרוקו כמאתיים קילומטרים בלבד. תיירות היא הענף השולט בלעדית על כלכלת האיים. יותר משמונה מיליון מבקרים מגיעים לאיים הקנריים בכל שנה. טנריף זוכה בחלק הארי מנתח אדיר זה. הנתונים של ממשלת ספרד מראים שההכנסות מתיירות מגיעות ל-120 אלף דולר לכל מטר חוף בטרניף. קנה המידה הזה – מטר חוף – אינו מקרי. רוב המגיעים לטנריף עוזבים אותו לאחר ביקור מהנה מבלי שראו אפילו חלק קטן מנוף האי. רבים מהם מסתפקים ברביצה חסרת מעש על שפת הים. להלן החופים המובילים באי:
Playa de Las Teresitas, - הינו חוף הממוקם קילומטרים ספורים מצפון לסנטה קרוז. זהו מקום שנראה טוב מכדי להיות אמיתי והוא אכן כך. זהו חוף ים רחב ידיים עם חולות מוזהבים, המהווים ניגוד גמור לסלעי הבזלת ההרריים ולחופי החול השחור של יתר טנריף. ואכן, החול יובא למקום במיוחד בשנת 1975 מהסהרה הספרדית שבאפריקה, מאות קילומטרים משם.
לוס כריסטיאנוס ופלאיה דה לאס אמריקס - אל עיירות החוף בדרום האי מגיעים המוני הנופשים לרבוץ על החופים, וחובבי הבילויים והמסיבות ירגישו כאן בבית. יש כאן כל כך הרבה מסעדות ומקומות בילויי שקצת קשה לבחור. אפשר לבלות ערב שלם במקום אחד או לדלג בין הברים ולדגום מן ההיצע הרב של עיירות הנופש.
Playa de Las Teresitas
El Médano - חוף זה הממוקם בדרום מזרח האי בחוף זה הינו בעל חול זהוב. החוף חשוף לכוח האדיר של הים והרוח, מה שעושה אותו מקום מצוין לגלישת רוח וגלים. צמוד אליו חוף נודיסטים, שרבים כמוהו פזורים לאורך החופים.
לא רק חופים...
הפארק הלאומי של טיידה - במרכז האי טנריף מתנוסס ההר הוולקני Pico del Teide שמגיע לכ- 3700 מטר ונחשב להר הגבוה בספרד ולהר הגעש השלישי בגובהו בעולם. סביב ההר נמצא הפארק הלאומי של טיידה שבו תוכלו לראות סלעי בזלת שחורים וצבעוניים, תוצר ההר הוולקני. במרכז הפארק הלאומי מתנשאת הפסגה הקונית והמושלגת של הר טיידה. תמצאו שם נוף וולקני פראי, תצורות נוף ייחודיות, סלעי בזלת שחורים וצבעוניים מזדקרים מתחתית הלוע ובאמת, משהו שמותיר כל מבקר בו פעור פה לנוכח המראה. הרכבל, יוביל אתכם בתוך 10 דקות לנקודת תצפית, בגובה של כ-3500 מטר, שבימים בהירים תוכלו לראות ממנה את כל הארכיפלג הקנרי
ומה אוכלים החוגגים?
בתחילת המאה העשרים הגיע לטנריף רק קומץ של עשירים, רובם אנגלים, להחלים באי החמים במהלך החורף. העצה המקובלת שנתנו לידידיהם עם שובם ללונדון היתה להצטייד בתרופות משלשלות, שיקלו קצת על הצרבת שגורמים השום ושמן הזית, שהמקומיים מרבים כל כך להשתמש בהם בתבשיליהם. מאז, גבר במאות מונים היקף התיירות, וגם הבריטים הסתגלו לתזונה הים תיכונית. המטבח באיים הקנרים הם שילוב של מטבח ספרדי ואפריקאי. מנת הדגל, שאפשר לקבל בכל מקום שמוכר אוכל מסורתי, היא Papas Arrugadas "תפו"א מקומטים" המבושלים במי-מלח עד שהעור מצופה בגבישי מלח. הבשר מוגש לרוב כתבשיל. במסעדות המגישות אוכל מסורתי תמצאו תמיד על השולחן שני רטבים קרים mojo picón (רוטב אדום פיקנטי) וmojo verde (רוטב פטרוזיליה וכוסברה). באי תמצאו גם מסעדות טפאס ומסעדות מטבח בינלאומי.
סעדנו במספר מקומות, אך הרמה הקולינארית לא המריאה בדרך כלל מעבר לאוכל כפרי או קלאסי טוב. עקב כך, מצאנו את מפלטנו במסעדה לבנונית, ושמה "בעל בק". אשתי חשבה לתומה כי השם מבטא אזור נוצרי בלבנון ולפיכך אין לחשוש יתר על המידה מהרעלה. חיפוש בגוגל תוך כדי הארוחה גילה כי האזור ידוע כמעוז החיזבללה... היה זה כבר מאוחר מדי לסגת, כיוון שהמזון כבר בילה בבטננו. המסעדה התגלתה כמצויינת, והנסיינים עדיין חיים..
המיתוס של אוכל פשוט הופרך שעות ספורות לפני הטיסה הביתה, ביום ראשון שלאחר המסיבה הגדולה. אם בימי ראשון רוב המסעדות סגורות בטנריף, הרי ביום זה גם המסעדנים הבודדים שכן פותחים, מבלים את שעות הצהריים בהתאוששות מהמסיבה שהסתיימה רק לפנות בוקר. לעניות דעתי, הליכה ללסעודת צהריים במסעדה ביום כזה, מסוכנת אף יותר מבילוי במסעדה לבנונית שמקורה באזור הנתון להשפעת החיזבללה. אולם לא היתה ברירה, כיוון שהבטן קרקרה, ובמטוס לא היו צפויות חוויות קולינריות. ההפתעה היתה גדולה כאשר הארוחה במסעדת "אל קוטו דה אנטניו" היתה לא פחות ממצויינת.
Los Cuarto Postes
Emilio Calzadilla 5, Santa Cruz
922-287-394
מסעדה בעל אוכל מקומי טוב
Baalbek
Mendez Nunez 68, Santa Cruz
922-249-954
מסעדה לבנונית מצויינת
El Coto de Antonio
Del Perdon 13, Santa Cruz
922-272-105
מסעדה בעלת אוכל מקומי מצויין, פתוחה ביום א'.
המשקאות של הקרנבל
יין- באי מיוצרים יינות אדומים ולבנים צעירים, רעננים ולא מורכבים המיוצרים ממספר זני ענבים מקומיים. באי כרמים שנטעו עוד לפני פרוץ מגיפת הפילוקסרה שהרסה את תעשיית היין באירופה, אך לא פגעה באי. איכות היינות משתפרת משנה לשנה.
אחד היינות המעניינים המיוצרים כאן הינו Malvasia, יין קינוח לבן שהיה חביב על שייקספיר. יין מעניין נוסף הינו רוזה מאזור Lanzarote אשר קיבל ביקורות טובות.
רום- זהו אחד המשקאות הפופולרים באי, עם קולה (Cuba Libre), עם ליים וסודה (מוחיטו) או נקי. באי מייצרים רום תחת השם Arehucas מזה מאות בשנים, כאשר האי עוד היה מכוסה מטעי קני סוכר. כאשר המושבות החדשות בקריביים החלו לגדל קני סוכר בסיוע עבדים, נגרם משבר כלכלי קשה באי.
מוחיטו- הקוקטל של הקרנבל
בירה- בטנריף מייצרים את הבירה Dorada אשר אף נתנה את חסותה לקרנבל. באי גראן קנאריה הסמוך מייצרים את הבירה Tropical ואילו מספרד מייבאים את San Miguel. באופן מסורתי תושבי הקנאריים שתו את הבירות שלהם בבקבוקונים של 200 סמ"ק. ההיגיון היה שכך ניתן לשתות אותם מבלי שהבירה תתחמם כבר לאחר מספר לגימות, כפי שהדבר קורה בבקבוקים הרגילים. רעיון שראוי היה לאמצו בישראל?
רום דבש (Ron Miel) – ליקר על בסיס דבש ורום. תושבי הקנאריים שותים אותו רק כאשר יש להם הצטננות. הם טוענים שהוא מצויין לכאב גרון..
קוקטייל קנארי (Canaries) הינו קוקטייל ארוך ונעים על בסיס רום וליקר בננה, אשר מיוצר באיים. להלן המתכון:
3/4 שוט בקארדי
3/4 שוט קואנטרו טריפל סק
3/4 שוט ליקר בננה
3/4 שוט ליקר צ'רי ברנדי
2 שוטים מיץ אננס
2 שוטים מיץ תפוזים