ריברה דל דוארו, שבה מייצרים כמה מהיינות הטובים בעולם מרוחקת שעה נסיעה דרומית למדריד, אבל מרגישה כמו עולם אחר. קשה לארגן טיול יין שם, לפעמים קשה מאוד. חלק מהיקבים האיכותיים כלל אינם ערוכים לביקורים: הם קטנים מאוד, אין להם חדר טעימות, והם גם לא מעודדים ביקורים. אמרתי "לא מעודדים"? התכוונתי "מכשילים את המבקר האקראי". אבל המאמץ משתלם. קראו מדוע.

חובבי פורט ברחבי העולם מבולבלים. פעם ראשונה, מזה 150 שנה, שחררו היקבים בפורטוגל שתי שנות בציר יוצאות דופן באיכותן, אחת אחרי השנייה. או כפי שאמר מנכ"ל אחד היקבים: אם שנת בציר מיוחדת היא אירוע כה נדיר, אז לא פלא שאתם שואלים אותי למה לעזאזל אתם עושים זאת שנתיים ברציפות?

היינו אז צעירים ויפים מאוהבים אחד בשניה וגם בטעמים של צרפת. נודדים מיקב ליקב באזור סנט אמיליון שבבורדו, מבוסמים ומצחקקים. כששבנו ארצה, שאלתי את עצמי, האם היתה זו האווירה והקסם באוויר שגרמו ליין להיות נפלא כל כך? לאחר שנים, חזרתי לסנט אמיליון כדי לפתור את התעלומה.

כשביקרתי לאחרונה בשיקאגו, חבר מקומי, יהודי אמריקאי, הזמין אותי לטעימת יינות כשרים, כדי לסייע בבחירת היין שיעלה על שולחן החג. מה שהתרחש באותה טעימה הפיל לי את הלסת, תרתי משמע.

כמה תהיו מוכנים לשלם בעבור שעתיים וחצי במחיצת כמה יינות טובים? אנחש שרובכם לא תהיו מוכנים לנקז מארנקכם סכום מופרך של קרוב ל-400 דולר בעבור תענוג כזה. אבל מה אם אתם חובבי יין מושבעים, יש לכם יום הולדת בימים הקרובים ומבטיחים לכם את האפשרות לטעום 250 יינות מהטובים בעולם? האם לא תהיו מוכנים לקבל מתנה חד פעמית כזו?

כשתכננתי את הטיול לסיציליה, ידעתי שמיוצרים באי יינות מעולים, אבל לא ידעתי שמיוצרים בו יינות קינוח. על אחת כמה וכמה לא העליתי בדעתי שעושים בו כמה מיינות הקינוח הלבנים הטובים בעולם. ובכן, אני אומר להגנתי: תטעמו ותחליטו בעצמכם. אני התאהבתי.

"בניצחון, אתה זכאי לקוניאק, במפלה, אתה זקוק לו" אמר נפוליאון בונפארטה. איך הצליחו הצרפתים להפוך יין פשוט לזהב? ומיהם אלו שמעיזים לשתות אותו כיום עם קרנברי? הכל על המשקה הנחשק בעולם.

כשאני מצהיר בפני חברים חובבי יין, שפורט הוא מהיינות הגדולים בעולם, לרוב אני מקבל הרמת גבה כתגובה. אז בואו נגש לעובדות: ברשימת היינות הטובים בעולם מתברגים מספר פורטים. חלק מאותם חובבי יין לא יתנו לי לבלבל אותם עם העובדות, הם ימשכו בכתפיים ויגידו: עד שהתרגלנו ליינות יבשים, אתה רוצה להחזיר אותנו ליינות קידוש? ואני אגיד: רק תנסו ותתאהבו.

"יין קינוח? לא, זה לא מתאים לי, אני מעדיף יבשים". זו היתה התגובה השגרתית שקבלתי מצד חברים, כשספרתי להם על חוויותי מטיול יין ואוכל באלזאס. דרך ארוכה עברנו בישראל, מיינות הקידוש המתוקים (ולרבים מאתנו – "יינות הפטישים" הצבאיים) ועד ליינות היבשים. כיום רובנו נעדיף יינות יבשים, ועדיף אדום. ובכן, אני עומד כעת לבצע את הבלתי אפשרי כמעט – לנסות להקסים אתכם

הבת הגדולה שלי חזרה זה עתה מהצבא, היא מציצה מאחורי גבי על בכתבה עליה אני עובד במחשב, מחבקת אותי ושואלת: "אתה לא תשכח לכתוב על ההייטסוויין, יין הקינוח החביב עלי?" מה קסמם של יינות הקינוח הלבנים? "הם קלילים ומתוקים כמו סוכריה" אומרת אביגייל, הסומלייה של מסעדת רפאל. "הם פרחוניים ומקסימים" אומרת אשתי. "הם מורכבים ומרתקים" אם תשאלו אותי….

כאשר פנה אלי אייבן סאדי מיקבי סיידי, שבדרום אפריקה כדי להתייעץ עימי לגבי שם עברי חדש ליקב שלו, נשמטה לי כמעט הלסת. מה לדרום אפריקאי נוצרי ולעברית? אייבן הינו בחור עם תפיסת חיים מעניינת. לטענתו, האלוהים הוא זה שנתן לנו את הקרקע, ולכן מופרכת בעיניו טענת הבעלות שיש לרבים מאיתנו על קרקע. זו הסיבה שברצונו לשנות את שם היקב

גראפה היא לא משקה שקל לשתות. היא לא מנסה להתחנף או להתחבב על השותה, אלא מפגינה נוכחות. סיפורו של אדם אחד, אוהב ישראל, שמייצר את הגראפה מהטובות בעולם....