שורות של פסטלים פורטוגזים מתוקים בעבודת יד יצאו זה עתה חמים מהתנור - ליסבון אצלכם בבית

כולנו כבר התרגלנו שכל הקניות מגיעות לנו עד הבית החל מכורסה ועד מעשנה. כולנו התרגלנו לכך שהאוכל מגיע מהמסעדה עד הבית והיין מגיע מהחנות לסלון. אבל כיצד מתנסים בחוויות אלכוהול חדשות מבלי לקנות בקבוק שלם? איך משחזרים את טעימות האלכוהול באמצעות הדרכת מומחה?

ריברה דל דוארו, שבה מייצרים כמה מהיינות הטובים בעולם מרוחקת שעה נסיעה דרומית למדריד, אבל מרגישה כמו עולם אחר. קשה לארגן טיול יין שם, לפעמים קשה מאוד. חלק מהיקבים האיכותיים כלל אינם ערוכים לביקורים: הם קטנים מאוד, אין להם חדר טעימות, והם גם לא מעודדים ביקורים. אמרתי "לא מעודדים"? התכוונתי "מכשילים את המבקר האקראי". אבל המאמץ משתלם. קראו מדוע.

חובבי פורט ברחבי העולם מבולבלים. פעם ראשונה, מזה 150 שנה, שחררו היקבים בפורטוגל שתי שנות בציר יוצאות דופן באיכותן, אחת אחרי השנייה. או כפי שאמר מנכ"ל אחד היקבים: אם שנת בציר מיוחדת היא אירוע כה נדיר, אז לא פלא שאתם שואלים אותי למה לעזאזל אתם עושים זאת שנתיים ברציפות?

היינו אז צעירים ויפים מאוהבים אחד בשניה וגם בטעמים של צרפת. נודדים מיקב ליקב באזור סנט אמיליון שבבורדו, מבוסמים ומצחקקים. כששבנו ארצה, שאלתי את עצמי, האם היתה זו האווירה והקסם באוויר שגרמו ליין להיות נפלא כל כך? לאחר שנים, חזרתי לסנט אמיליון כדי לפתור את התעלומה.

כשביקרתי לאחרונה בשיקאגו, חבר מקומי, יהודי אמריקאי, הזמין אותי לטעימת יינות כשרים, כדי לסייע בבחירת היין שיעלה על שולחן החג. מה שהתרחש באותה טעימה הפיל לי את הלסת, תרתי משמע.

כמה תהיו מוכנים לשלם בעבור שעתיים וחצי במחיצת כמה יינות טובים? אנחש שרובכם לא תהיו מוכנים לנקז מארנקכם סכום מופרך של קרוב ל-400 דולר בעבור תענוג כזה. אבל מה אם אתם חובבי יין מושבעים, יש לכם יום הולדת בימים הקרובים ומבטיחים לכם את האפשרות לטעום 250 יינות מהטובים בעולם? האם לא תהיו מוכנים לקבל מתנה חד פעמית כזו?

מהו המאכל הכי נפוץ בעולם? אולי כופתאות. כל תרבות והכופתאות שלה: רביולי, קרפלך, חינקלי, מאנטי, דושפרה ועוד ועוד. אבל מהן כופתאות הבשר הטעימות בעולם? כמו בשאלה היכן מגישים את החומוס הטעים בתל אביב, כל חובב אוכל ישבע באמו על הכופתאות הטעימות ביותר שאכל. ובכן, לאחר שטעמתי כנראה את רוב הכופתאות שיש לעולם להציע, יש לי בשורה.

התנ"ך לא מגלה לנו הרבה אלו גבינות אכלו אבותנו. יצאנו לחקור ולגלות את הסוד..

כשתכננתי את הטיול לסיציליה, ידעתי שמיוצרים באי יינות מעולים, אבל לא ידעתי שמיוצרים בו יינות קינוח. על אחת כמה וכמה לא העליתי בדעתי שעושים בו כמה מיינות הקינוח הלבנים הטובים בעולם. ובכן, אני אומר להגנתי: תטעמו ותחליטו בעצמכם. אני התאהבתי.

כיצד ניתן לקבל משב ניחוחות של ווייטנאם מבלי לעלות על המטוס? משתתפים בקורס בישול ווייטנאמי בנמל תל אביב

"בניצחון, אתה זכאי לקוניאק, במפלה, אתה זקוק לו" אמר נפוליאון בונפארטה. איך הצליחו הצרפתים להפוך יין פשוט לזהב? ומיהם אלו שמעיזים לשתות אותו כיום עם קרנברי? הכל על המשקה הנחשק בעולם.

כמה שווה לכם לאכול אצל טראמפ? הלכתי לבדוק זאת. לאחר שעברתי את חומת השוטרים, סעדתי ושלמתי את המחיר (רמז: גבוה מאוד) עדיין נשארתי עם סימני שאלה....

הלכתי לחמאם תורכי באיסטנבול. מה בסך הכל בקשתי? קצת רוגע לנפש ולגוף. אבל לא בדיוק כך התפתחו הדברים.....

ב-25 שנה מאז הוקמה מסעדת יאקימונו עברו אינספור טרנדים על שוק המסעדנות הישראלית. במהלך שנים אלו, טעם הקהל הישראלי השתנה, ונפתח מאוד לטעמים האסיאתים. כאשר הוקמה, היתה יאקימונו מהמסעדות היפניות הראשונות בישראל. הלכתי למסעדה כדי לבדוק האם היא עדיין מהמסעדות היפניות המובילות בישראל, וגיליתי אוכל נפלא, אך תמונה אנושית מרגשת אף יותר.

סיכוייו של תייר שמזדמן לעיר זרה למצוא אוכל טוב הינם קלושים. גם בעיר כמו איסטנבול, שאפשר למצוא בה אוכל נהדר כמעט בכל פינת רחוב. לכן הצטרפנו לסיור קולינארי פרטי ברחובות איסטנבול, שהתגלה כלא פחות מנפלא.

כשארזתי את המזוודה לקראת הטיסה לגיאורגיה, הביטה בי אשתי בקנאת מה ואמרה: "אוף, כמה שהייתי רוצה להצטרף אליך ולאכול מגרולי, אצ'רולי ואימרולי מקוריים!" מה? שאלתי בהפתעה, אני לא אוהב שמציגים אותי כבור בנושא אוכל. וחשדתי אף שאולי היא בעצם מהתלת בי, ומדובר בבדיחה על חשבוני...

אלו שמכירים את "השריטה" הייחודית שלי, ייאנחו ויגידו: הוא שוב מתפייט על וינטג' פורט. להגנתי אומר, כי גדולים וטובים ממני סבלו משריטה דומה. סיר אדווארד סימור, אדמירל הצי הבריטי למשל כתב: "הגעתי למסקנה שאם אשתה מספיק פורט, אראה לבסוף את ספינתי נכנסת לנמל". נסו לטעום וינטג' פורט, ויתכן וסירתכם תגיע אף היא לחוף מבטחים.

כשאני מצהיר בפני חברים חובבי יין, שפורט הוא מהיינות הגדולים בעולם, לרוב אני מקבל הרמת גבה כתגובה. אז בואו נגש לעובדות: ברשימת היינות הטובים בעולם מתברגים מספר פורטים. חלק מאותם חובבי יין לא יתנו לי לבלבל אותם עם העובדות, הם ימשכו בכתפיים ויגידו: עד שהתרגלנו ליינות יבשים, אתה רוצה להחזיר אותנו ליינות קידוש? ואני אגיד: רק תנסו ותתאהבו.

הטעות הראשונה שלי היתה כאשר נתתי לשם העדין "קפה צ'יינה" להרדים את ערנותי. אמרתי לעצמי "כמה חריפות יכולות להיות המנות במסעדה המכנה את עצמה בית קפה"? הרי ידעתי שאני סועד במסעדה סצ'ואנית, מהמטבחים החריפים בעולם. הטעות השנייה שלי היתה כאשר האמנתי למתק השפתיים של המלצרית כאשר אמרה על המנה "היא מתובלת מאוד". חשבתי לעצמי: "מתובל מאוד זה קלי קלות

היא סיימה תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת ת"א, התמחתה בנדל"ן במשרד עו"ד תל אביבי מוביל, עשתה תואר שני במשפט בינ"ל תוך כדי עבודה במשרד עורכי דין הנחשב בין עשרת הענקיים בבריטניה, אך היום היא מייצרת שוקולדים ופרלינים מופלאים

סטייקים כחול-לבן הוא עניין בעייתי מעט. מסיבה כזו או אחרת, הלשון שלי טרם הגיעה לסיפוקה הבשרי בארץ הקודש. מדוע ארץ שמתקופת התנ"ך השתבחה ב"פרות הבשן" (ספר עמוס) אינה מצליחה ליצור סטייק עסיסי ואיכותי? יצאתי לחקור את מסתורי הסטייק הישראלי?

במהלך שני העשורים האחרונים יצא שמה של לונדון מרחוק כבירה גסטרונומית של העולם. זאת לאחר שנים רבות בהן המטבח הבריטי היה ידוע לשמצה ככזה שאין בו דבר למעט פאי רועים, פיש וצ'יפס ופודינג לקינוח. בשנים האחרונות חוזר המטבח הבריטי לרחובות, אך הפעם בגרסת גורמה. שפים סלבריטאים כגון גורדון רמזי מובילים את הסצנה העולמית.

במהלך שבוע של חופשה באילת אכלתי במספר לא קטן של מסעדות. כולן נבחרו לאחר עיון בביקורות, ואיכותן לא הכזיבה. יחד עם זאת, הן נפלו ברמתן בדרך כלל מאיכותה של מסעדה תל אביבית טובה. מסעדה אחת יצאה דופן, והיא "ברזיל הקטנה". אגיע ישר ל"שורה התחתונה" ואומר שלדעתי זו המסעדה הברזילאית הטובה בארץ.

אכלתי כבר בכמה מסעדות בשר בעולם. כל ארץ "בשרית" והמעלות שלה. למשל, אין כמו ה-steakhouse האמריקאי לעסיסיות ונימוחות. מנגד, אין כמו הפאריז'ה הארגנטינאית לאסאדו עוצמתי. אולם מי שמחפש מגוון בלתי נתפס של בשרים, רק הצ'ורסקרייה הברזילאית (רודיזיו) ניצבת בפסגה.

ישבנו זה מול זה במסעדה באיסטנבול, כאשר ברקע מנצנצים מימי קרן הזהב. נפגשנו לאחרונה לפני שנים רבות באירלנד, כאשר הוא ואני הינו עדיין סטודנטים. הוא כיום איש עסקים תורכי בעל גוף, ואני, בשיער מאפיר. החיבור נוצר מחדש בקלות, כאילו לא חלפו שנים רבות של פרידה. ואז הגענו לפוליטיקה והוא אמר: "מה אומר לך יוסי, ארדואן טוב לעם התורכי.

זה התחיל לא ממש נעים. התלוננתי שהורידו מתפריט היינות של אל על את ההייטסוויין של יקבי רמה"ג, היין החביב עלי בטיסות. המטשטש הרשמי, שבאמצעות טעמו המופלא גלשתי באופן נינוח כל כך מהמתוקים של המנה האחרונה לזרועות השינה הטובה.

יש לי מין פטיש כזה לנקניקיות. אם נניח אני נכנס למסעדה שבתפריטה מופיעות נקניקיות, חזקה עלי שאזמין את המנה. אשתי לפעמים משתגעת ממני: תראה איזו מנה נפלאה יש להם פה בתפריט, למה אתה מזמין שוב נקניקיות? אבל אני בשלי: את מנת הנקניקיות הזו בבקשה!

האם יש אירוע יותר מסורתי ומושחת מתה מנחה בריטי המוגש במפוארים שבמלונות לונדון? בתפריט מצויים 17 סוגי תה לבחירה. הטקס מתחיל בחציית הסקונס לשניים, מריחתו בשכבה עבה של clotted cream ולאחר מכן בשכבה של קונפיטורה. מעולם לא טעמתי מעדן נימוח ועשיר מזה.

זו הייתה חתונת הכסף של אשתי ושלי, כך שנתתי דרור לדמיוני, וחופש לארנק שלי ליצור עבורנו את החופשה האולטימטיבית. הזמנתי לנו סוף שבוע במלון נופש מפנק בכרתים, אשר נחשב מהאתרים היוקרתיים ביוון. בסדרה של תכתובות קדחתניות עם המלון ארגנתי פרחים ושמפניה בחדר, חבילת טיפולים וארוחת ערב רומנטית. מחלקת ההזמנות של המלון התמסרה לחלוטין לגחמותי

"יין קינוח? לא, זה לא מתאים לי, אני מעדיף יבשים". זו היתה התגובה השגרתית שקבלתי מצד חברים, כשספרתי להם על חוויותי מטיול יין ואוכל באלזאס. דרך ארוכה עברנו בישראל, מיינות הקידוש המתוקים (ולרבים מאתנו – "יינות הפטישים" הצבאיים) ועד ליינות היבשים. כיום רובנו נעדיף יינות יבשים, ועדיף אדום. ובכן, אני עומד כעת לבצע את הבלתי אפשרי כמעט – לנסות להקסים אתכם

הבת הגדולה שלי חזרה זה עתה מהצבא, היא מציצה מאחורי גבי על בכתבה עליה אני עובד במחשב, מחבקת אותי ושואלת: "אתה לא תשכח לכתוב על ההייטסוויין, יין הקינוח החביב עלי?" מה קסמם של יינות הקינוח הלבנים? "הם קלילים ומתוקים כמו סוכריה" אומרת אביגייל, הסומלייה של מסעדת רפאל. "הם פרחוניים ומקסימים" אומרת אשתי. "הם מורכבים ומרתקים" אם תשאלו אותי….

אצלנו במשפחה יש ויכוח רב שנים. בעוד שגיסי ואחותי מצדדים בסגנון טיול של "לאן שלוקחות הרגליים" אשתי ואני גורסים שטיול טוב מתחיל בעבודת הכנה טובה. מכיוון שעבודת ההכנה שלי לקחה אותי היום להליכה מתישה ברחובות מדריד, התחלתי לראות את הצדדים החיוביים שבגישה השנייה....

מערכת היחסים הטעונה שלי עם דגים כבושים החלה כשהייתי ילד. אבי, ממוצא מזרח אירופאי, היה חובב דגים מלוחים מושבע. השכנה הפולניה פינקה אותו מפעם לפעם בחתיכת דג מלוח שהכינה בעצמה. לדג זה היו עוצמות ריח של עשרות כוח סוס. כאשר אבי היה מוציא אותו מהמקרר, כל המשפחה היתה מדירה את רגליה מהמטבח.

האם ידעתם, שקרנבל מספר שניים בגודלו בעולם, אחרי הקרנבל בריו, מתקיים בטנריף? אלפי איש, עוברים בסך בתחפושות מרהיבות ומושקעות. משאיות הנושאות תפאורה כבדה ועליהן מלכות הקרנבל בתלבושות ענק נוצצות, קבוצות רקדני סלסה, ותזמורות של עשרות נגנים עוברים במצעד שפשוט אינו נגמר. מה מניע את שיגעון ענק ההיקף הזה הנמשך כעשרה ימים במחצית פברואר כל שנה?

צ'לסי הינה בחורה שחורה בת שלושים ושמונה אשר גרה בעיר עוני בפאתי קייפטאון. עיסוקה הוא בניקוי ראשי כבשים מהעור והפרווה העוטפת אותם, באמצעות שריפתם, כדי שאפשר יהיה לאחר מכן לבשלם כמאכל לעניים. לצורך כך היא נאלצת לשבת כל היום ממש בתוך המדורה שבוערת בחזית הפחון בו היא גרה. עשן כבד וריח חריכת עור כמעט בלתי נסבל אפף אותה ואת סביבתה

כאשר פנה אלי אייבן סאדי מיקבי סיידי, שבדרום אפריקה כדי להתייעץ עימי לגבי שם עברי חדש ליקב שלו, נשמטה לי כמעט הלסת. מה לדרום אפריקאי נוצרי ולעברית? אייבן הינו בחור עם תפיסת חיים מעניינת. לטענתו, האלוהים הוא זה שנתן לנו את הקרקע, ולכן מופרכת בעיניו טענת הבעלות שיש לרבים מאיתנו על קרקע. זו הסיבה שברצונו לשנות את שם היקב

אלסנדרו שביקר לאחרונה בישראל, התחיל לעסוק בענייני פיצה כבר בגיל 14. במהלך היום הוא למד בבית ספר לבישול ובערבים, עבד במשלוחים בפיצרייה הכי טובה בעיר מגוריו, אשר באמצע הדרך בין נאפולי לרומא. בין משלוח אחד למשנהו, צפה אלסנדרו במכיני הפיצה, ביקש לגעת בבצק, והתאהב במגע ראשון, ומאז לא נרפא. ....

גראפה היא לא משקה שקל לשתות. היא לא מנסה להתחנף או להתחבב על השותה, אלא מפגינה נוכחות. סיפורו של אדם אחד, אוהב ישראל, שמייצר את הגראפה מהטובות בעולם....

בסרטו של הקומיקאי, בילי קריסטל "תעצרו את העיר, אני רוצה לרדת!" משתתפים שלושת החברים בריצה המפורסמת כשבעקבותיהם שועט עדר שוורים. מי אם לא בילי קריסטל מוצא את עצמו באוויר, לאחר שקרני השור חפרו בעכוזיו והטיסו אותו למרומים. לא לחופשה מסוג זה פיללנו, כשנחתנו בבוקר נעים של קיץ בפמפלונה שבצפון ספרד. ישבני היה יקר לי, ולא היתה לי כוונה להפקירו...

היה זה ערב פריזאי קר, ימים ספורים לקראת כריסמס. הגחתי אל הרחוב מפתח תחנת המטרו של סן מישל, ברובע הלטיני, לאחר טיסה מתל אביב. לא ציפיתי להרבה. לפני שנים, בביקור האחרון, הגענו למסקנה שפריז היא אמנם מקסימה, אך הבנו כבר את הקונספט. הבטתי סביב וההתרגשות גאתה בי. זה היה הרגע שחשתי שסוף שבוע זה עומד להיות שונה לגמרי מהצפוי.

האם שווה לשלם כאלף ש"ח לזוג בעבור ארוחת הסושי הטובה בישראל? דיינינגס ממוקמת על הגג של דה נורמן, מלון הבוטיק היוקרתי ברחוב נחמני בתל אביב. זוהי סניף של מסעדה לונדונית בעלת שם זהה, שדורגה בטיים אאוט לונדון כאחת מחמש מסעדות הסושי הטובות בעיר. המסעדה התל אביבית מדגימה רמה הקולינרית אשר מציבה סטנדרטים חדשים, אשר טרם נראו כאן. באשר למחיר?

כאשר רק פתח ז'אן סולפיס את מסעדתו בוואל ת'ורנס (אתר סקי מהמובילים באירופה, הממוקם באלפים הצרפתיים) והסועד הראשון בקש ביצה רכה, ז'אן בישל אותה כמקובל 3 דקות בדיוק במים רותחים, והגישה לאורח. הצרפתי המקומי, בז'קט טוויד חום וגס, דחה את הביצה מעליו, הטיח את המפית המעומלנת בשולחן ויצא בכעס מהמסעדה. "כך לא עושים ביצה רכה" הוא הפטיר עם צאתו.

לפני הטיסה לאטליה, עברתי על כל הכתבות שאספתי במהלך השנים על מסעדות רומא (אני אספן נמרץ של חומר רקע על יעדים נחשקים בחו"ל). המאמרים שמצאתי, שבחו וקלסו בהתלהבות את המטבח הרומאי הפשוט והמסורתי. להפתעתי, לא מצאתי אף כתבה בעברית על מסעדות גורמה ברומא! סיפור על חובב אוכל שבא לחפש את המלוכה אצל המלכים ולבסוף מצא אותה אצל האתונות...

המאכלים האופייניים של אזור סבואה, בה שוכנת קורשבל ואתרי הסקי שלה, אינם מפונפנים כלל. זהו מטבח המתאפיין בהתאמה למזג האוויר הקשה השורר באזור במהלך החורף הארוך, בו הכפרים מכוסים שלג. רבות מהמסעדות באזור קורשבל הינן מלכודות תיירים מתוחכמות המגישות אוכל בינלאומי יקר. לאחר יום סקי מתיש, אין כמו לשבת במסעדה חמימה המגישה ארוחה נהדרת. להלן הרשימה....

השלג גבר והלך ככל שהעפלנו במעלה ההר בדרך למסעדה. הדרך הייתה שוממה מכלי רכב וחשוכה. פנסי הרכב הצליחו בקושי לפלח את מסך פתיתי השלג שהסתחררו ברוח מסביבנו. השלג הלך ונערם על הכביש שהלך ועטה מראה של משטח לבן עליו ניסתה מכוניתנו להיאחז. ואז היא החלה להחליק. גם כיום, כאשר אני נזכר באותו רגע,חולפת בי צמרמורת….

ב Valpolicella עושים יין כבר מאות שנים. זהו אזור יפהפה, המשופע בגידולי גפנים וזיתים צפונית לעיר ורונה בחבל וונטו (לא רחוק מוונציה). שם גם עושים יין ענק- האמרונה. זהו יין מרוכז מאוד ועוצמתי. בלוקבאסטר אמיתי. חובבי סגנון זה של יינות, כמוני, יתקשו להחליף יין זה בכל יין אחר...